אמש התארחתי ב"מועדון קוראות תל אביב", שכשמו כן הוא – מועדון של קוראות (לא קוראים!) מאזור תל אביב, שבמסגרתו הן נפגשות אחת לתקופה ומדברות על ספרים. מדובר בקונספט אמריקני שהובא לארץ על ידי דורית תמיר (כיום מהוצאת תמיר/סנדיק). מנהלת המועדון התל אביבי, שהזמינה אותי אליו עוד בשבוע הספר, היא שירה צובל, והאירוע התקיים בביתה של העורכת והבלוגרית שלומית ליקה.
לאירוע הגיעו 17 משתתפות (לפחות כפליים ממה שציפיתי), ש-15 מתוכן כבר סיימו לקרוא את "המלך צ'ינגיס הראשון" (!), מה שאפשר לי להעביר "הרצאה למתקדמות". התכוונתי "לנאום" כרבע שעה ואז לפתוח את הדיון לשאלות. מה שקרה בפועל הוא שלא סתמתי במשך שעתיים, ונראה שהמשתתפות דווקא אהבו את השטויות שיצאו לי מהפה – פרט לאחת שהיתה צריכה ללכת אחרי שעתיים, כולן נשארו עד הסוף המר. נשים מאוד מנומסות. בכל מקרה, חפרתי במשך שלוש שעות (שעתיים, הפסקה ואז עוד שעה) על הרקע שלי בכתיבה, על המחקר שערכתי לפני כתיבת הספר, על תהליכי הכתיבה והעריכה שעברתי, ועל הוצאת הספר לאור. הזכרתי אנקדוטות הקשורות בספר שזכו לצחקוקים רבים בקהל. כאמור, נשים מאוד מנומסות.
מעולם לא דיברתי בפעם אחת כל כך הרבה על הספר ועל עצמי, וזה היה נחמד מאוד. כמו טיפול פסיכולוגי מרוכז וארוך במיוחד, עם עוגות ויין, שכולו בחינם. כה מנומסות היו הנשים בקהל, שהוזמנתי בעקבות האירוע גם למועדון הקוראות של חולון (הדבר הזה רץ בכל הארץ), אז ייתכן שאמשיך לחפור לקבוצה חדשה של נשים שלא ידעו מה נפל עליהן.