אתמול סיפרתי לכם כיצד נגנז התסריט הראשוני שכתבתי עבור הסרטון לקמפיין של הספר שלי בהדסטארט. בעקבות ההערות של שחר [תיוג] חשבתי על קונספט קצת פחות חבוט: דיאלוג בין שחקן-כביכול שבא להקריא קטעים מהספר שלי – ובין הצלמת, חברתי-כביכול שהבטיחה לי לדאוג להכנת הסרטון. כך המידע יימסר לצופים באופן יותר אלגנטי ובעיקר ויזואלי, וגם תהיה לי הזדמנות לצחוק קצת על עצמי באמצעות השחקן שכביכול לא מכיר אותי.
כתבתי את התסריט ושלחתי גם אותו לשחר. הוא חשב שהתסריט החדש עדיף על הקודם, אך הצביע על מלכוד: אם אני אשחק את השחקן שמקריא, מי שכבר מכיר אותי יתקשה להבין שאני משחק מישהו אחר ולא את עצמי. ואם מישהו אחר ישחק את השחקן שמקריא, אני לא אופיע בסרטון, ואז אאבד את החיבור האישי עם מי שכבר מכיר אותי. בקיצור, הוא שלח אותי שוב לעשות שיעורי בית ולכתוב את הגרסה השלישית, זו שלבסוף צולמה ושאותה אתם מכירים. בכל אופן, הנה הגרסה השנייה שנפסלה:
[דיאלוג בין המקריא והצלמת]
"מוכן?"
"תגידי, אין לו איזה חבר שחקן שיכול להקריא את השני קטעים האלה?"
"הבטחתי לו שאתה תעשה את זה."
"טוב, נו. עושים את זה זריז, ואז אנחנו רואים פרק."
"סבבה."
"את מצלמת?"
"כל הזמן."
"אוקיי. 'עיניו החיוורות של המלך בחנו את עיניו החלושות של התינוק, שנח בשלווה בחיקה של אמו. הוא היה קטן וחסר ישע. האם הוא באמת יכול לסכן אותי, את המלך העליון? תהה לרגע, ואז נזכר שתינוקות טבעם לגדול.' התינוק הזה הוא הגיבור של הספר?"
"נראה לי."
"מלחיץ." [הופך את הדף] "רגע, מה שכתוב פה זה כאילו הכריכה האחורית?"
"את זה אתה לא חייב להקריא."
[מקריא בכל מקרה, אבל לא בדרמטיות] "'רומן היסטורי למבוגרים על כורש, המלך הפרסי, מלידתו ועד עלייתו לכס המלכות. סיפור ההתבגרות של כורש, המבוסס על כתבי ההיסטוריונים, הוא סיפור אפי על אהבה, הקרבה וגבורה. הוא ייקח את הקוראים 2,600 שנה אחורה, אל המאורעות שהובילו ל'הצהרת כורש' ולשיבת ציון מגלות בבל, כלומר הסיבה לכך שאנחנו פה. הרומן נכתב על ידי יונתן יעלון…"
"ילון."
"נו, זה מה שאמרתי… זה החבר שלך."
"כן."
"'שכתב עד כה ספר סיפורים קצרים, משחק מחשב עלילתי, ורומן הרפתקאות בשם 'המלך צ'ינגיס הראשון'… לא שמעתי עליו."
"דווקא הצליח יפה."
"אוקיי, אם את אומרת." [חוזר להקריא] "הוא חתם על חוזה להוצאת הספר החדש עם הוצאת ספרים, שלאחר מכן לא קיימה אותו, ואז כבר היתה לו בעיה למצוא הוצאה אחרת'… בלה בלה בלה, לא מעניין. 'עכשיו הוא משיק קמפיין מימון המונים ומבקש מהקוראים להזמין מראש את הספר כדי לאפשר לו להוציא אותו באופן עצמאי…' חחח. נשמע לוזר, החבר שלך."
"עזוב את זה עכשיו, תקריא את הקטע השני."
"'הצבא הפרסי המשיך להתקדם ונעצר במרחק ביטחון מטווח קשתי האויב. כורש וחבריו הביטו בהשתאות בים החיילים המדיים שמילאו את המישור הרחב שהפריד ביניהם ובין אֶקְבָּטָנָה. 'יש להם עדיפות מספרית של עשרה לאחד על חיילינו,' נתן אָרְיָאסְפַּה דרור לחששותיהם, 'עם כל הכבוד, זה לא יחס שאפשר לנצח.'
'כאן הסיפור הזה ייגמר בכל מקרה,' פסק כורש בנחרצות.
'אנחנו עדיין יכולים לחזור,' ניסתה פנטאה בשנית.
כורש הסתכל עליה בקשיחות. 'אם נעזוב עכשיו, לעולם לא נהיה בני חורין.' הוא סובב את סוסו ופנה אל החיילים. 'פרס!' צעק לעברם, 'פרס!'
'פרס! פרס!' ענו לו רבבות החיילים, תחילה בהיסוס ולאחר מכן בקריאות קצובות. 'יחי המלך! יחי כורש הגדול!'.
זה דווקא יותר מעניין." [הופך עמוד] "איפה ההמשך?"
"הספר עוד לא יצא."
"אה, והוא ייצא רק אם הבחור יגייס את הכסף?"
"בדיוק."
"תחמן, החבר שלך. את יודעת איך נגמר? הם מנצחים בסוף?"
"מקווה."
"וואטאבר. יש לך את זה? עכשיו אפשר לראות 'משחקי הכס'?"
"כן, יצא סבבה."
[קם ויוצא מהפריים, שומעים אותו אומר]: "מגייסים כסף בשביל ספר… נגמרו הבעיות בעולם?"
לרכישת הספר ותמיכה בקמפיין: http://bit.ly/2Z6wqfR