הסרטון להדסטארט – טייק 1

צפיתם בסרטון לקמפיין של הספר שלי בהדסטארט? אני רגיל יותר לכתוב ספרים (כשאני לא כותב סטטוסים) וקצת פחות לכתוב תסריטים. אז לפני שהכנתי את הסרטון צפיתי בכמה סרטונים שהוכנו לקמפיינים דומים, לראות איך אחרים עשו את זה. בהרבה מקרים הלכו על פורמט קבוע: היי, אני X, עשיתי בעבר Y, וכתבתי את הספר Z… אז מספרים קצת על הספר, מסבירים מה חשוב בו, ומסיימים עם קריאה לפעולה ("בחרו באחת התשורות…" / "עזרו לי להגשים את חלומי…" וכדומה).

אמנם כבר הגשמתי את חלומי להוציא ספר, אבל התסריט הראשון שכתבתי הזכיר מאוד את הסרטונים שצפיתי בהם. הוספתי קטע הקראה קצר וסיפרתי יותר מאחרים על תהליך ההוצאה לאור, אבל בגדול הפורמט נשאר זהה. ליתר ביטחון שלחתי את התסריט לחברי התסריטאי שחר פוקס שיחווה עליו דעה. הוא ענה לי: "שמע, זה מנוסח נחמד והכול. אבל מה השפיץ? מה הקונספט? מה ההבדל בין זה לפוסט כתוב?"

הבנתי שהמסר לא עובר בצורה ויזואלית ואפילו לא אלגנטית במיוחד. מה הטעם לעשות עוד סרטון גנרי כמו כולם? בעקבות זאת כתבתי תסריט חדש, שגם הוא לא זה שצולם בסוף, ועליו אספר מחר. בינתיים, קראו את התסריט הראשון שנפסל:

[מקריא מה"ספר" בזמן שפונה הצידה ומרכיב משקפיים]

"עיניו החיוורות של המלך בחנו את עיניו החלושות של התינוק, שנח בשלווה בחיקה של אמו. הוא היה קטן וחסר ישע. האם הוא באמת יכול לסכן אותי, את המלך העליון? תהה לרגע, ואז נזכר שתינוקות טבעם לגדול."

[מסתכל למצלמה ומסיר את המשקפיים]

או, היי, אתם כאן. אני יונתן ילון. אולי אתם מכירים אותי מהפייסבוק; ממשחק מחשב שהוצאתי פעם; או מ"המלך צ'ינגיס הראשון", הספר הקודם שלי שיצא לפני שלוש שנים.

גיליתי שספרים זה קצת כמו ילדים. אחרי שאחד יוצא, מתחילים לשאול אותך מה קורה עם הבא. אז הספר הבא בדרך – ההיריון שלו באמת לקח תשעה חודשים, אבל הלידה שלו מתעכבת כבר שנתיים.

אחרי ההצלחה של "צ'ינגיס", הייתי בטוח שמעכשיו הדרך שלי כסופר תהיה סלולה. ובאמת, לא לקח הרבה זמן עד שחתמתי עם הוצאה שהתחייבה לממן את הספר הבא. אבל בלי להלאות אתכם בפרטים, העסק הלך והסתבך, ובסוף הייתי צריך להתחיל מההתחלה. קיבלתי סירובים מכמה הוצאות, שאמרו שהספר מצוין אבל לא מספיק מסחרי. יכולתי לחכות להוצאות אחרות, או להוציא את הספר בעצמי. פתאום חשבתי, למה לא עשיתי את זה בעצמי מלכתחילה? יש לי את מה שדרוש – את הידע איך מפיקים ספר, את אנשי המקצוע הנכונים, את הרצון, ואני מקווה – דיר באלאק, כן? – שגם את הקהל.

אז הספר החדש הוא רומן היסטורי למבוגרים על כורש, המלך הפרסי, מלידתו ועד עלייתו לכס המלכות. זוכרים את "הצהרת כורש"? משהו מהבגרויות? זהו, שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים, וההיסטוריונים, שרובם היו יוונים, לא פרגנו לפרסים אחרי מאות שנות מלחמה ביניהם. אבל סיפור ההתבגרות של כורש שכן תועד הוא סיפור אפי על אהבה, הקרבה וגבורה. הוא ייקח אתכם 2,600 שנה אחורה, אל המאורעות שהובילו לשיבת ציון מגלות בבל, כלומר הסיבה שאנחנו פה, ואל אחת הדמויות הכי חשובות בהיסטוריה שלנו. זה סיפור שכמעט אף אחד לא מכיר, אבל הוא יותר מדי טוב מכדי שלא יסופר.

אז האם הוא יסופר? אני החלטתי לעשות מה שצריך כדי שזה יקרה. זה הזמן שלכם להחליט אם אתם מצטרפים אליי למסע הזה. אז הצטרפו אליי!

שני טיפים לכתיבת פרוזה

בעמוד הפייסבוק "אתגר 30 יום של כתיבה" ביקשו ממני לתת טיפ לכותבי פרוזה. נתתי להם שניים:

"אני ממליץ להשלים את השלד העלילתי (מסמך שמגדיר מהי העלילה בכללותה ומהם הדברים המרכזיים שיקרו בכל פרק) עוד לפני שכותבים אפילו מילה אחת בספר.
בנוסף, אני ממליץ לבצע טרם הכתיבה מחקר מעמיק על כל הנושאים שבהם צפוי לעסוק הספר. לדוגמה, לפני שהתחלתי לכתוב את ספרי "המלך צ'ינגיס הראשון", היה לי ברור מה יתרחש בכל פרק, וכמעט לא סטיתי מכך במהלך הכתיבה עצמה. כמו כן, קראתי וסיכמתי ספרים, מאמרים, ערכי ויקיפדיה ובלוגים על נושאים שידעתי שיופיעו בספר (למשל דיקטטורות והפיכות צבאיות), וכן חיפשתי תמונות קשורות וצפיתי ב-YouTube וב-Google Street View בלוקיישנים שבהם מתרחשת העלילה (למשל הרחובות הסמוכים לבניין עצרת האו"ם בניו-יורק).
במהלך המחקר מקבלים רעיונות נוספים לכתיבה, וגם מונעים בהמשך היתקעויות מתסכלות בתהליך הכתיבה, בכל פעם שצריך לוודא אם מה שנכתב אמין מבחינה היסטורית, גיאוגרפית, תרבותית וכדומה."

https://scontent-frx5-1.xx.fbcdn.net/v/t31.0-8/20229472_496855900663514_4584994201568883032_o.jpg?oh=6b5dd41e722073ac55772312929c7501&oe=59EF9F40

טיפים לכתיבת סיפורת, חלק שלישי: תיאורים ודיאלוגים

בחלקו השלישי והמסיים של הסדרה הקצרה הזו, אסכם את הטיפים לכתיבת תיאורים ודיאלוגים:

  • התיאורים צריכים להתייחס לכל חמשת החושים (שמיעה, מגע, ריח וטעם – לא רק ראייה)
  • התיאורים צריכים להיות ספציפיים – לא "האישה היתה יפה ובלונדינית", אלא תיאור של האף שלה, הגזרה, הדרך בה היא נעה וכולי
  • לא צריך להרחיב בתיאורים יתר על המידה. יש לוודא שהם אינם מפריעים לזרימה השוטפת של העלילה. עם זאת, אסור להניח שהקוראים רואים את התמונה שנמצאת בדמיונך, ויש לספק להם מספיק תיאורים כדי שיוכלו להבין אותה
  • חשוב מאוד להימנע מפרטים לא נכונים או לא אמינים
  • יש להימנע מתיאורים המבוססים על קלישאות ("חד כמו סכין")
  • אורכו ועומקו של תיאור צריכים להיגזר בעיקר מחשיבות התיאור ברגע הזה בסיפור, ומחשיבות התיאור באופן כללי
  • כשמתארים רגשות, לא כותבים "היא כעסה" או "הייתי מאוכזב". צריך שהקוראים יסיקו זאת מהטקסט, רצוי בעזרת תיאור פיזי ("הדם קפא בעורקיי", "החיים עזבו את גופי" וכדומה, אם כי הדוגמאות הספציפיות הללו דווקא קצת קלישאתיות)
  • רצוי שהסיפור יכלול יותר סצנות (עם דיאלוגים) מאשר סיכומים ("קריינות" של המספר). עניין זה תקף במיוחד בקטעים חשובים בסיפור, שחשוב שהם יהיו סצנות ולא סיכומים. מובן שניתן להשתמש בסיכומים, אך עדיף לשמור את הדיאלוגים ל"קטעים הטובים"
  • הדיאלוגים צריכים מצד אחד להיות בשפה "אמיתית" – באופן שבו אנשים באמת מדברים ולא בשפה גבוהה או תיאטרלית – ומצד שני להיות "לעניין" ולשרת את העלילה (דיאלוגים במציאות הם לעתים קרובות סתמיים, משעממים ואף מיותרים). יש להדגיש כי דיאלוגים בספר הם לא אמיתיים – מדובר בשפה מאוד סלקטיבית שרק נשמעת כאילו היא היתה יכולה להיות אמיתית
  • דיאלוג מוצלח הוא תמיד אינטליגנטי, שנון, טעון ומטפורי יותר מאשר דיאלוג מהחיים האמיתיים
  • גם דמויות שאינן חכמות או משכילות צריכות לדבר ברמה הגבוהה ביותר שהן מסוגלות להגיע אליה
  • גם כאשר דמות טועה, היא צריכה לטעות ב"רהיטות" רבה יותר מאשר בחיים האמיתיים
  • אין בעיה לכתוב לצד ציטוט "אמרתי", היא אמרה" וכדומה. השורש א־מ־ר הוא נייטרלי ולא כל כך שמים לב להטיותיו. בכל מקרה, כשלא צריך אותו כדי להבין מיהו הדובר, עדיף לכתוב רק את הציטוט
  • אפשר גם להסביר מי מדבר כרגע באמצעות תיאורים בתוך הדיאלוג ("פיונה נראתה כאילו שהיא באמת מתכוונת לזה"), וגם באמצעות פנייה ("פיונה, מה שלומך?") – על אף שלרוב אנשים אינם פונים זה לזה בשמם
  • חשוב לא להגזים עם תיאורי הפעולה ("צעקתי בחוזקה", "אמרתי בציניות"…) ולתת לקוראים להבין מהטקסט עצמו את טון הדברים
  • מומלץ להשתמש בכמה שפחות סימני קריאה!(!!!!!!1)
  • חשוב להכיר היטב כל מקום שבו מתרחשת עלילת הספר, ולהתייחס למזג האוויר ולדברים השונים שמאפיינים את המקום
  • בעניין זה, כשכתבתי את "המלך צ'ינגיס הראשון" ותיארתי מקומות שאיני מכיר אך קיימים במציאות, התבססתי לעתים קרובות על תיעוד קיים של המקומות – בטקסטים (בלוגים וכתבות), בתמונות (באמצעות חיפוש התמונות של גוגל), בסרטונים (באמצעות צפייה בסרטונים שצולמו באותם מקומות ב-YouTube) ובניווט וירטואלי (דרך השירות Google Street View)
  • חשוב להתייחס לממד הזמן בסיפור – להאיץ או לדלג על תקופות שהן פחות רלוונטיות לעלילה. לדוגמה, במשפט כמו "האיש מילא את המאפרה ואשתו רוקנה אותה", ברור שדילגנו תוך רגע שעה קדימה. בהתאם לכך, צריך גם להאט כאשר מדובר בסצנות או קטעים חשובים בעלילה
  • ניתן להשתמש בפלאשבקים ("הגיבור נזכר ב-X") על מנת להאיר את הגיבור באור מסוים או לספר לנו עליו פרטים נוספים. עם זאת, רצוי מאוד שהפלאשבקים לא יהיו ארוכים, אף שהם יכולים לכלול כמה שורות דיאלוג
  • חשוב שסגנון הכתיבה יהיה עקבי. בין אם ה"קול" של המספר רשמי או לא רשמי, חמור סבר או הומוריסטי, המשפטים ארוכים או קצרים, הפסקאות ארוכות במיוחד או קצרצרות – לאורך זמן הסגנון צריך להיות אחיד
  • כדי לשמור על אמינות התיאורים והדיאלוגים של כל דמות, רצוי להקריא אותם (בקול!) כדי להרגיש אם הם נשמעים "נכון"

זהו, עד כאן הטיפים לכתיבת סיפורת – עכשיו לכו לכתוב!

* המאמר פורסם לראשונה באתר "מכונת הכתיבה".

טיפים לכתיבת סיפורת, חלק שני: מבנה העלילה

הגענו לחלק החביב עליי – גיבוש המבנה לרומן. לעתים קרובות מדי לא מתייחסים לחלק זה ברצינות הראויה, אך למיטב ניסיוני מדובר בסוגיה הקריטית ביותר בכתיבת סיפורת. תמיד התקשיתי להבין אנשים שמחליטים "לזרום" עם הכתיבה ולאלתר עלילה בלי לראות מראש את התמונה המלאה. הדבר משול בעיניי לבניית בית בלי תכנית אדריכלית. כן, בסוף יכול לצאת בטעות משהו נחמד ומיוחד, אבל אם אתם כבר הולכים להשקיע מיליונים בבית או שנים בכתיבה, לא תשקיעו בתכנון? אני השקעתי יותר מחצי שנה בבניית השלד העלילתי של "המלך צ'ינגיס הראשון", ואילולא הייתי עושה זאת הוא לא רק היה פחות טוב, אלא סביר שהייתי פורש מכתיבתו באמצע. העלילה שתכננתי היתה כל כך מגובשת, שכמעט לא סטיתי ממנה בהמשך. מסיבה זו, תהליך הכתיבה עצמו, שקצת חששתי ממנו בהתחלה, היה קל באופן מפתיע.

להלן טיפים לגיבוש מבנה עלילתי:

  • צריכה להיות בעלילה "שאלה גדולה" אחת, שרק בסופה נדע עליה את התשובה (לדוגמה, "האם הגיבור ישרוד את המלחמה?" או "האם הגיבורים יממשו את אהבתם?"). רצוי שהתשובה לא תהיה כן/לא אלמנטריים (במידת האפשר, כמובן)
  • בסיפור חייבים להיות קונפליקטים חיצוניים (למשל, אויבים שמפריעים לגיבור להשיג את מטרתו) וקונפליקטים פנימיים (קשיים אישיים או חוסר יכולת של הגיבור). הקונפליקטים צריכים להתעצם ככל שהעלילה מתקדמת
  • רצוי להבהיר כבר במשפט/ים הראשון/ים של הספר היכן אנחנו נמצאים ומה יהיה הז'אנר העלילתי
  • יש להציג בשלב מוקדם של הספר, באופן ישיר או עקיף, את ה"שאלה הגדולה"
  • רצוי להתחיל את הסיפור ישר ב"אקשן", ולספק (רצוי באופן "אגבי") רק את המידע הנחוץ לקורא בנקודת הזמן הזו
  • באמצע הסיפור נמסרים לנו פרטים נוספים על הדמויות, והדמות הראשית נתקלת ביותר ויותר קשיים שמערימים עליה אויביה (החיצוניים והפנימיים, כאמור) – עד לנקודת הפיצוץ. האויבים החיצוניים לא צריכים להיות בהכרח דמויות שליליות
  • הסוף הוא יחסית קצר וכולל את שלוש ה-C's – שהן Crisis (משבר), Climax (שיא) ולבסוף Consequences (תוצאות). הסיום צריך להיות מפתיע, אך בדיעבד בלתי נמנע לאור ההתרחשויות והמגמות בעלילה
  • לפעמים אפשר למצוא את "השאלה הגדולה" של הספר בתהליך הכתיבה, כאשר חושבים על ה-Climax בסוף
  • ההתרחשויות בעלילה אינן חשובות יותר ממשמעותה המרכזית (ה-Theme שלה). הסופר צריך לשאול את עצמו, "על מה הספר הזה באמת?". את המשמעות צריך לסכם במסר או במשפט אחד ("הניגוד בין אהבה רומנטית ומגבלות הנישואין", "יצירת זהות עצמית בחברה סגורה"…) ולפעול בהתאם
  • צריכה להיות לעלילה משמעות אחת מרכזית, אך ניתן להוסיף לה משמעויות נוספות במקביל להוספת עלילות משנה
  • לא צריך "לדחוף" לקורא את המשמעות המרכזית של העלילה. הוא צריך להבין אותה בעקיפין, "בין השורות"
  • לא צריך "לכפות" את המשמעות המרכזית על העלילה. עדיף לגבש באופן כללי את סיפור המסגרת העלילתי ולתת למשמעות המרכזית "לצוף מתוכו", ורק אז להדגיש יותר את המשמעות המרכזית במהלך העלילה

ג'ון טרובי מציג מספר דרישות בסיסיות שהעלילה צריכה לעמוד בהן:

  • העלילה חייבת להיות אורגנית ולהציג את הפעולות שיובילו לשינוי אופיו של הגיבור, או להסביר מדוע שינוי זה אינו אפשרי
  • כל האירועים בספר חייבים להיות חיוניים לעלילה וקשורים זה לזה באופן סיבתי
  • יחד עם זאת, חשוב שיהיו בעלילה גילויים מפתיעים שלוקחים אותה לכיוונים אחרים
  • כל פעולה צריכה להיות מידתית באורך ובקצב שלה ביחס לחשיבותה
  • העלילה צריכה לנבוע באופן טבעי מתוך הדמות הראשית, ולא להיכפות על הדמויות על ידי המחבר
  • השתלשלות האירועים צריכה להיות בעלת אחידות והשפעה טוטאליות, כך שלא תהיה אפשרות לחתוך חלקים מהעלילה בלי להרוס את כולה

המקורות לטיפים במאמר הזה ובמאמר הבא הם אותם מקורות שציינתי במאמר הראשון.

במאמר הבא (והאחרון בסדרה) אסכם את הטיפים לכתיבת תיאורים ודיאלוגים.

* המאמר פורסם לראשונה באתר "מכונת הכתיבה".

טיפים לכתיבת סיפורת, חלק ראשון: אפיון דמויות

זהו הראשון מתוך שלושה מאמרים שיוקדשו לשאלה שמסקרנת רבים – כיצד כותבים ספר פרוזה?
מובן שיש גישות רבות בנושא, אך אסכם כאן ובמאמרים הבאים טיפים מועילים שנתקלתי בהם בשלושה ספרים מצוינים:

  1. Writing Fiction של בית הספר הניו-יורקי לכתיבה, Gotham Writers Workshop
  2. The Anatomy of Story מאת John Truby, שמתמחה בעיקר בתסריטים אם כי מתייחס לא מעט לספרים. אני ממליץ גם על ההרצאות המוקלטות של טרובי, שבהן הוא מתמקד בז'אנרים ספציפיים
  3. The Seven Basic Plots: Why We Tell Stories, מאת הסופר והעיתונאי בעל השם הסמלי Christopher Booker

יש לציין כי על אף שלא התבססתי עליהם בכתיבת "המלך צ'ינגיס הראשון", יצאו לאחרונה גם בעברית מספר מדריכים ראויים לכתיבת סיפורת. אחד מהם, שסוקר ביעילות את ה-Basics בכתיבת סיפורת, הוא "איך כותבים סיפור" מאת אורי פרץ-שרון, שחלקים ממנו זמינים לקריאה חופשית באתרו.

אפתח בטיפים לאפיון דמויות:

  • Show, Don't Tell – עיקרון כתיבה חשוב. לא לכתוב "אלינור אישה לא הגונה", אלא להכניס קטע בו רואים את אלינור עושה משהו לא הגון שלומדים ממנו על האופי שלה
  • לחשוב מה מניע כל דמות בספר – מהן התשוקות והשאיפות שלה?
  • עניין מרכזי בעלילה הוא "הגילוי העצמי". גם יריביו של הגיבור הראשי צריכים להיות אנושיים, והם צריכים ללמוד משהו זה מזה. "החזון המוסרי" של הספר הוא המיטב ממה שכל הדמויות, גם הטובות וגם הרעות, לומדות במהלך העלילה
  • סיפור סיפורים אינו רק סביב הקונפליקטים בין דמויות, אלא גם בין הערכים שהן מייצגות
  • יש להיזהר שלא ליפול לדמויות קלישאתיות, אלא להוסיף להן מאפיינים שיעשו אותן מורכבות – לא בתור "טיפוס" אלא בתור דמות אמיתית. לדוגמה, בנקאי עשיר שתורם כספים בסתר או שמחפש את אחותו האבודה
  • שיטה טובה ליצירת דמויות אמיתיות היא יצירת ניגודים בהתנהגות שלהן. למשל, עובד שהוא נאמן וחנפן ליד המנהל שלו, אך ממורמר וביקורתי כשזה לא נמצא לידו
  • חשוב שלדמויות, ובעיקר לדמות הראשית, יהיה פוטנציאל להשתנות. אמנם אופיין של הדמויות צריך "בגדול" להיות קונסיסטנטי, אך הן צריכות להיות דמויות שיכולות להפתיע ברגע הנכון, וכאלה שפוטנציאל השינוי שלהן נבנה באופן הדרגתי
  • צריך להציב מכשולים רבים בדרכו של הגיבור – גדולים (כניסה לכלא) וקטנים (מחשב שלא עובד) כאחד
  • יש לדעת כמה שיותר פרטים על הדמויות בכלל, ועל הדמות הראשית בספר בפרט, גם אם הם לא עולים על הכתב. ככל שתכירו טוב יותר את הגיבור (המראה, האופי וההיסטוריה שלו) – כך תכתבו אותו טוב יותר
  • ארבע השיטות להצגת אופי של דמויות הן פעולה, דיבור, מראה ומחשבה. צריך לערבב ביניהן ולכלול רק פרטים רלוונטיים לסיפור
  • מומלץ להימנע מבחירת שמות דומים מדי לדמויות שונות, כדי לא ליצור בלבול ביניהן. השם יכול לרמז משהו על אופיה של הדמות. רצוי שיהיו לדמויות גם שמות חיבה
  • בעיה נפוצה היא שלעתים כל הדמויות הן מראה של הסופר. הדמויות השונות לא צריכות לדבר ולהתנהג באותו אופן. אפשר, למשל, לנסח משפטים של דמות אחת בצורה "חופרת", ושל דמות אחרת בצורה לקונית ותמציתית. רצוי שלדמות מסוימת יהיה ביטוי כלשהו שרק היא נוהגת להשתמש בו

במאמר הבא אסכם את הטיפים לגיבוש מבנה העלילה.

* המאמר פורסם לראשונה באתר "מכונת הכתיבה".

פודקאסט חדש

אני שמח להיות המרואיין הראשון בפודקאסט החדש של "מועדון כתב", שייסד הסופר ומומחה התוכן לירון פיין. הפודקאסט מיועד בעיקר לכותבים ולסופרים בראשית דרכם. במהלך יותר משעה ורבע (!) אני מספר כמעט על כל מה שעברתי בתחום. בהתחלת הראיון אני מדבר בעיקר על הפרויקטים הספרותיים שלי, החל מדקה 19 אני מדבר על תהליכי הכתיבה, מדקה 28 וחצי אני מדבר על ההוצאה לאור, ומדקה 57 אני מדבר על השיווק של ספרי האחרון והמעולה, "המלך צ'ינגיס הראשון". מוזמנים להאזין!

למה בחרתי בשמות אחרים?

בהמשך לפוסט שבו הסברתי מדוע בחרתי לקרוא לגיבור הספר טוראן, הנה כמה מהסודות שמאחורי בחירת שמות הדמויות האחרות והמקומות בספר:

  • אימְפְּרֵס – בחרתי למשרד יחסי הציבור האמריקני שם שמחבר בין עיתונות ויצירת רושם, על משקל Impress the Press
  • מובייל פּוֹנְד – מדובר בשם אמיתי של חברה לפיתוח אפליקציות של חברים שלי, שמאז נסגרה
  • וואן היט וונדר – כאן כמובן יש מחווה ללהקות האייטיז שהוציאו להיט אחד ונעלמו. כשכתבתי את הסצנה, דמיינתי בעיקר את להקת "דיבור חדיש" (Modern Talking). דווקא לה היו חמישה להיטים…
  • שְפָּגָט – עיר הבירה של צ'ינגיסטן היא במידה רבה המקבילה לאשגבאט, בירת טורקמניסטן
  • קוּשטָמֵניסטן – כנ"ל. חיפשתי משהו שמזכיר את טורקיה, כמו בטורקמניסטן, וחשבתי על קושטא, אחד משמותיה הקודמים של איסטנבול (בנוסף לקונסטנטינופול ולביזנטיון)
  • זינאט – התכוונתי בכלל לקרוא לעיר בשם "קולחין", בעקבות שלט שמזהיר ממי קולחין שנתקלתי בו בהרצליה. אבל אז אשתי נדרשה לקחת במשך כמה ימים אנטיביוטיקה בשם "זינת". זה נשמע לי מספיק אסיאתי, והשאר היסטוריה
  • צ'יקמוּק – כאן אין הפתעות, הכפר נקרא כך על שום צ'יקמוקו
  • דרום סוּגֵסְטְיָה – המחוז מבוסס באופן רופף על דרום אוסטיה, חבל מריבה בין גאורגיה לרוסיה. את השם סוגסטיה (השׁאה) הציע חברי אורי וכטל, שלמד על הנושא בלימודי הפסיכולוגיה שלו
  • אמנדה מרפי – השם "אמנדה" עבר לי טוב בשביל אמריקאית, ו"מרפי" לא מבוסס על החוק, אלא על הגיבור של אחת מסדרות המשחקים האהובות עליי, טקס מרפי (Tex Murphy)
  • גרטשן – חיפשתי לשגרירה האמריקנית שם פחות שגרתי, ונזכרתי באחותו הגדולה של פייסי מ"דוסון קריק" (כן, פעם צפיתי בזוועה הזאת)
  • ג'וֹש (ג'וֹשׁוּעַ) גרינווּד – חיפשתי שם אמריקני-יהודי. את "ג'וש" לקחתי מג'וש מנדל, מפתח משחקים ותיק, ו"גרינווד" זו הגרסה האמריקנית לשם המשפחה המקורי של אמי (גרינוולד)
  • קן פאוורס – חיפשתי למנכ"ל שם שישדר עוצמה. את "קן" לקחתי מקן וויליאמס, מייסד ומנכ"ל לשעבר של חברת משחקי המחשב סיירה (Sierra On-Line), ואת "פאוורס" לקחתי מטים פאוורס, סופר פנטזיה מוצלח למדי
  • ג'וני בראייר – שמו של תת מזכירת המדינה האמריקנית מבוסס על שמו של ילד שנולד לחבר טוב שלי בזמן כתיבת הספר, יונתן (יונו) ברייר

למה "טוראן"?

לשם בחירת חלק משמות הדמויות בספר, בדקתי מהם השמות הנפוצים במדינות ה"סטניות" במרכז אסיה.

אחרי שגיבשתי רשימת שמות, חיפשתי אחר השם המתאים ביותר לגיבור.
לבסוף צמצתי את הרשימה לשלושה שמות: אנזור, ארקין וטוראן (מועמד נוסף היה מוגי, שלבסוף הפך לשם המשפחה, מוגאייב).

התייעצתי עם שלושה חברים מהו השם שנראה להם המתאים ביותר. התשובה של שלושתם היתה "ארקין".

ועדיין, משהו הרגיש לי לא נכון. השם ארקין הזכיר לי את מורי ארקין, המנהל לשעבר של אבא שלי, וגם היה בו משהו שלא נשמע לי "סטני" כל כך (על אף שמדובר כאמור בשם נפוץ באזור).

ב"טוראן" היה משהו שמאוד אהבתי. הוא הזכיר לי שמות משלושת התחביבים העיקריים שלי – ספרי הרפתקאות ופנטזיה (טרן מסדרת ספרי "פרידיין" המופלאה של לויד אלכסנדר), משחקי הרפתקה ממוחשבים (טורין מהקווסט הקלאסי Torin's Passage), ומוזיקה פופולרית משנות השמונים ותחילת התשעים (דוראן דוראן!).

ועדיין, הקונצנזוס סביב ארקין הפריע לי לבחור בטוראן.

באותו שבוע, חתמנו בעבודה שלי על הסכם שיתוף פעולה עם חברת תוכנה טורקית. לכבוד החתימה הגיעו לארץ שני מנהלים בחברה, שלאחד מהם קראו טוראן.

זה ה"סימן משמיים" שהייתי צריך.

"אנזור" סיים לבסוף כשמו של אבי הגיבור.

ומה עם "ארקין"? הוא לא נכנס בסוף. אולי בספר הבא…

הסריקה שלא היתה

אזהרה: ספוילר מינורי בהמשך הפוסט.

כמו בפוסט הקודם, באחד הפרקים המאוחרים בספר הופיעה פיסקה מעט מותחת, או שכך לפחות חשבתי:

"טוראן הצטרף לממתינים והחל לחשוש שיחרימו לו את הרשמקול הזעיר שתחב בארנקו. האורחים נדרשו לעבור מתחת לשערים לגילוי מתכות וכלי נשק, ואנשי הביטחון אף הקפידו לסרוק את מעיליהם ואת תיקיהם במכונות השיקוף. כשתורו התקרב, טוראן וידא שעלישר ועמיתיו לא מסתכלים עליו. הוא הניח בנונשלנטיות את ארנקו על שולחן גבוה לצד שער לגילוי מתכות. השער לא צפצף כשעבר דרכו. איש הביטחון לקח את הארנק, פתח אותו ושלף ממנו בקלילות את הרשמקול. לבו של טוראן החסיר פעימה כשזה בחן לאטו את המכשיר בפנים חתומות. ואז, להקלתו הרבה, הכניס את הרשמקול חזרה לארנק והשיב אותו לטוראן."

העורך מחק את הפיסקה. הנימוק? טו מאץ' אינפורמיישן, הפרק מספיק מותח גם בלעדיה. הפעם לא התווכחתי אתו באותו להט…

הנפיחה שלא היתה

אזהרה: ספוילר מינורי בהמשך הפוסט.

באחד הפרקים המאוחרים בכתב היד, הופיעה סצנה קומית שעורך הספר, יותם שווימר, מחק בלי להתבלבל:

"הדרך התמשכה והתמשכה, וטוראן ניחש כי עברו כשעתיים מאז שיצאו מהבסיס. בלי קשר לכלום, תקע המלך נפיחה אימתנית. היא נשמעה כתרועת אֵבֶל של חצוצרה. עד מהרה התפשט ריח עז ודוחה ברחבי האמבולנס. "איף," סינן המלך ונופף בידו בפראות כדי להרחיק את הסירחון. הוא נעץ מבט זועם במאבטח שישב לידו. "זה אתה עשית?" חקר אותו בטון מאשים. "מה פתאום!" הזדעק המאבטח בפחד, "זה לא הייתי אני, הוד מעלתך." המלך פרץ בצחוק גדול ומשוחרר, וכל הנוכחים הצטרפו אליו, באופן שנראה לטוראן ספונטני. גם חיוכו המבויש של השעיר לעזאזל הוּמר לצחוק מהול בשאריות בהלה כשהמלך אחז בזרועו ורוחו טובה עליו. אחד המאבטחים החליט לנצל את שעת הכושר ופתח אחת מהדלתות האחוריות כדי לאוורר מעט את פנים הרכב.
האווירה המבודחת לא נשתמרה זמן רב…"

מובן שמחיתי בזעם קדוש על המחיקה, והסברתי את נחיצותה של הסצנה כהפוגה קומית בפרק שהיה קצת יותר מדי רציני. העורך דווקא החל להשתכנע, אך אני כבר לא הייתי כל כך בטוח.

שלושה ימים ושלושה לילות התהפכתי על יצועי והתחבטתי בשאלה הרת הגורל: האם המלך הפליץ או לא הפליץ?

לבסוף, מי שהכריעה בדבר היתה בתי בת השש, שהתעקשה, "אבא, אתה לא יכול לכתוב על פלוצים בספר שלך!".