הפרק הראשון

כבר כתבתי המון על הספר החדש שלי, אבל עוד לא פרסמתי שום דבר מתוך הספר עצמו.

עכשיו אתם יכולים לקרוא את הפרק הראשון שלו (הנוסח לפני עריכה ספרותית ולשונית):

א

עיניו החיוורות של המלך בחנו את עיניו החלושות של התינוק, שנח בשלווה בחיקה של אמו. הוא היה קטן וחסר ישע. האם הוא באמת יכול לסכן אותי, את המלך העליון? תהה לרגע, ואז נזכר שתינוקות טבעם לגדול.

הוא פנה הצידה והחל לשוטט בחדר השינה המרווח. כשהקיף את המיטה וחלף על פניו של אבי העולל, התעלם מראשו המורכן.

"אבא?" פנתה אליו האם הצעירה לבסוף, ונימה של חשש הסתננה לקולה.

הוא הסתובב לכיוונה הכללי אך לא יצר עמה קשר עין.

"ברשותך, היינו רוצים לחזור לאַנְשָאן בקרוב, לאחר שאתאושש מהלידה."

פניו הנוקשות של המלך אַסְטְיָאגֶס לא זעו.

"אנשיו של כַּנְבּוּזִי זקוקים להנהגתו," המשיכה הנסיכה מַנְדַנָא והחוותה בידה בזהירות לעבר בעלה, "ומן הראוי שבננו יגדל היכן שהוא עתיד לשלוט."

המלך התבונן לרגע בעיני הברקת של בתו היפהפייה. זיק של הפתעה נדלק בעיניו אך מייד כבה. הוא ניגש אליה, התיישב על מיטתה ונישק את מצחה. אז קם ויצא מהחדר, ללא אומר.

המלך אסטיאגס צעד במסדרונות הארמון. הוא עבר לצד תבליטים חצובים בסלע שקישטו את הקירות, שהציגו את חייליו עטורי הניצחון לצד העמים המובסים, את נכבדיהם של האחרונים מוסרים לו את דבר כניעתם, וכן את בני עמו צועדים בתהלוכה חגיגית לקראתו. על הקיר של גרם המדרגות שהוביל להיכל המלך היה מגולף אריה הנועץ את שיניו החדות בגבה של איילה.

המלך נכנס להיכלו המפואר. "הבא אליי את אַנְגָארֶס," פקד בקול חדגוני על שָלישו נמוך הקומה ונפוח הגרגרת, שסידר את גלימתו הסגולה בשעה שהמתין לו בכניסה. אסטיאגס עבר בין שני פסלי הספינקס האדירים שנבנו לכבודו, אשר השקיפו על ההיכל משני צדדיו. הוא טיפס במדרגות, התיישב לאיטו על כס המלכות הגדול והמוזהב, והמשיך להרהר בכובד ראש. משרתיו קפאו במקומם כפסלים ולא השמיעו אף הגה קל.

תוך זמן קצר הגיע מגיד העתידות להיכל. קומתו של אנגארס היתה שפופה, אף שעוד היה בגיל העמידה. הוא חבש כובע לבן ומעוגל שהסתיר את רוב פדחתו דלילת השיער. פניו היו בהירות וחולניות, עיניו קטנות וקרובות זו לזו, אפו חרוטי וסנטרו מחודד. הוא שירת בארמון קרוב לעשרים וחמש שנה, עוד מימיו של המלך הקודם, אומחישְתָר. כמו אביו לפניו, גם אסטיאגס האמין בנבואותיו ונהג להתייעץ עמו בעניינים כבדי משקל.

"המלך העליון," אמר מגיד העתידות והשתחווה לו עמוקות.

"השאירו אותנו לבד," פקד המלך על שומריו ומשרתיו, וכולם יצאו מההיכל במהירות ובשקט מופתי.

"חלמתי הלילה חלום נוסף," פתח אסטיאגס ברגע שהיו ביחידוּת.

מגיד העתידות התרומם וזקף את ראשו.

המלך הלם בחוזקה בידית הכס, והיה במכה כדי להרתיע את אנגארס ולגרום לו לקחת צעד אחד אחורה. "חשבתי שדי בסילוקה לאנשאן," סינן המלך בזעם כבוש למחצה. "אמרת לי שהשאתה למלך זוטר והרחקתה מאֶקְבָּטָנָה עשויות לדחות את התגשמות הנבואה."

"נבואות לא ניתן לבטל," השיב מגיד העתידות בזהירות. "ספר לי, מלכי, מה קרה בחלומך הלילה?"

אסטיאגס חרק את שיניו והסתכל במורת רוח על בן שיחו הדרוך. "גם הלילה חלמתי על הנסיכה," ענה לו לבסוף, "וגם הפעם היא שכבה עירומה על האדמה."

מגיד העתידות הביט בו בעניין וליקק בחטף את שפתו העליונה.

"ידיה היו פרושות לצדדים, עיניה היו עצומות והיא צחקה לעצמה. מתוך רחמה החלה לצמוח גפן, ששלחה ענפים ארוכים לכל כיוון."

אנגארס ספק את כפיו בדאגה והנהן בראשו.

"הגפן כיסתה את השדות במהירות עצומה וניתצה את כל הבתים בכפרים," המשיך המלך בתיאורו. "ואז היא ריסקה את הארמונות – לא רק באקבטנה, אלא גם בסרדיס ובבבל, בכל העולם. וכל אותה העת המשיכה מנדנא בצחוקה הרם, שהלך והתגבר."

"כן," אמר מגיד העתידות בארשת מדומה של צער. "הנבואה נכונה."

"התינוק יפיל אותי וייקח ממני את ממלכתי?"

"אין ספק."

"ומה לגבי כִּיָכְּסָרֶס?" חקר המלך על אודות גורל בנו, יורש העצר. "הוא יפיל גם אותו?"

"הנבואה מדברת רק עליך, המלך העליון."

המלך שתק לרגע. "האפשר שבכלל מדובר בסימן טוב?" הקשה על מגיד העתידות, "האין הגפן סימן לשגשוג ולשפע?"

"שגשוג ושפע, אך לא שלך."

"אז מה אפשר לעשות?"

"חייבים להיפטר מהתינוק," פסק מגיד העתידות, ושפתיו התפתלו כתולעים בשרניות.

"להרוג אותו?" שאל המלך, אף שהתשובה כבר היתה ברורה לו.

"כן, אין ברירה, אחרת הנבואה תתגשם."

המלך שוב שתק והביט בתסכול באיש הכפוף, שנראה משוכנע לחלוטין בקביעתו הקטלנית. "הבנתי את דבריך," אמר לו לבסוף, "דאג שיקראו להַרְפָּגוּס."

מגיד העתידות קד לעברו של המלך קידה עמוקה, הסתובב ויצא מההיכל.

המלך נותר יושב במקומו, ומחה את אגלי הזיעה שהחלו להצטבר על מצחו. הוא ידע היטב מהי ההחלטה שעליו לקבל, אך הלבטים שתקפוהו הפתיעו אותו בעוזם. הוא מעולם לא נטה לרגשנות, בלשון המעטה, כאשר נאלץ להכריע בשאלות של חיים ומוות. כבר מזמן הפסיק לספור כמה בני אדם הורה להוציא להורג בימי חלדו. עם זאת, הפעם היה הדבר שונה. התינוק הזה הוא דם מדמו. בתו האהובה עלולה להישבר מהמעשה, ואם תגלה שקרה באשמתו, לעולם לא תסלח לו.

הרפגוס נכנס להיכל. הוא היה גבר גבוה וחסון. שיערו היה דוקרני, מצחו רחב, עיניו כעופרת, פיו קפוץ ולסתו מרובעת. הוא כרע על ברכו השמאלית, הנגדית לנדן חרבו. "קראת לי, המלך העליון."

המלך סימן לו לקום. "מיניתי אותך לשר הצבא של ממלכתי," פתח.

"אכן, מלכי."

"כבשת בשבילי את מצודת אֶרֶבּוּנִי וחיסלת את אוּרָרְטוּ."

"למען תהילתך," אמר הרפגוס בקול יציב.

"יש לי בשבילך משימה נוספת שאין בה תהילה, אך יש בה חשיבות גדולה. יש לי אמון מלא בך שתוכל לבצעה."

"אעשה כל שתצווה, מלכי."

המלך השתהה מעט. "קח הלילה את בנה של הנסיכה והוצא אותו מהארמון."

"התינוק?" הגיב הרפגוס בהפתעה. "נכדך?"

"יש רק אחד כזה," השיב המלך בקוצר רוח. "קח אותו בלי שאיש ישים לב. רכב איתו הרחק, ורק כשתהיה בטוח לחלוטין שאיש אינו רואה אתכם, היפטר ממנו."

"להיפטר… להרוג אותו?"

"כן. קבור אותו במקום שבו נוכל למצוא אותו מאוחר יותר."

הרפגוס הרגיש בחילה פתאומית, ונלחם בעצמו לא לבטא את הזעזוע שחש.

המלך זיהה את סלידתו. "אולי זו אינה נראית לך משימה הראויה לשר צבא," הוא המשיך ונעץ בו מבט מקפיא, "אולם הכרחי שדווקא אתה תבצע אותה. רק עליך אני מסוגל לסמוך בעניין חשוב וסודי כל כך."

אף שטרם מלאו לו שלושים, נשא הרפגוס בתפקיד הבכיר ביותר בממלכת מָדַי, פרט למלך העליון ולכיכסרס, יורש העצר הצעיר. הוא לא היה בן אצילים, אלא גדל בכפר קטן בתנאים צנועים. בהיותו נער התגייס לצבא מדי, שם השתתף בקרבות רבים והתבלט בעיני מפקדיו וחבריו לנשק כבעל כשרון לחימה בלתי רגיל. הוא טיפס בסולם הדרגות, עד שנשלח להיות אחד משומרי ראשו של המלך העליון. בשנים שלאחר מכן, בהן הגיע לתפקיד סגן מפקד משמר המלך, הפך הרפגוס לחביבו של אסטיאגס, שהתרשם מיכולותיו הקרביות וממעשי גבורתו שנודעו למרחקים. המלך העליון שאל אותו לעיתים קרובות לדעתו בעניינים הצבאיים שעמדו על הפרק, בעיקר דיכוי מרידות של העמים הכבושים והרחבת גבולותיה הצפוניים של הממלכה. בסופו של דבר, במקום למנותו למפקד המשמר, קידם המלך את משרתו המועדף היישר לתפקיד שר הצבא. זו היתה פסגת שאיפותיו של הרפגוס, ואף שהסתייג בכל לבו מהפקודה האכזרית והשרירותית שקיבל, הוא ידע באותו רגע שעתידו מונח על הכף. "כן, מלכי," השיב באיפוק לפטרונו ומיטיבו.

"אל תאכזב אותי, הרפגוס," אמר המלך, ספק בהערכה ספק באיום.

"לא אאכזב אותך, מלכי."

שר הצבא השתחווה למלך ועזב את ההיכל הגדול. כשהשליש ניסה להיכנס להיכל, מיהר אסטיאגס לסלק אותו מעל פניו. המלך המשיך לשבת שעה ארוכה על הכס ובהה בהיכל השומם, שלם עם החלטתו אך נתון בעצב עמוק.

 

איראניום מועשר

התארחתי בפודאקסט המעולה של ד"ר תמר עילם גינדין על איראן.
זה הראיון הכי ארוך שהיה לי אי פעם (הביס בקלילות כשעה שהיתה על "המלך צ'ינגיס הראשון" ברשת א').
דיברנו כמובן על הספר החדש, על פרס העתיקה, על ספרים ועל מימון המונים.
האזינו לפרק!

פרק 53 | כורש (הנסיך האחרון?) | עם יונתן ילון

אמצע הדרך

שעות ספורות לפני אמצע הקמפיין, הגענו לחצי מסכום היעד!

179 תומכים רכשו עד כה 220 ספרים ותשורות נוספות בסכום כולל של 19,023 ש"ח. תודה, תודה, תודה.

אם טרם עשיתם זאת ואתם "יושבים על הגדר", אל תהיו שאננים. קנו את הספר *עכשיו* במחיר מוזל, כי אם לא יעשו זאת מספיק אנשים, הוא לא יראה אור… ואז גם אני הפסדתי וגם אתם. אם לא נגיע ליעד הגיוס, כרטיסי האשראי שלכם לא יחויבו, כמובן.

אם אתם לא אוהבים לקרוא / שונאים היסטוריה / סתם אין לכם עניין בספר, שתפו את הקישור לקמפיין וספרו לבני המשפחה/קולגות/חברים שלכם שלדעתכם עשויים להתעניין בספר. תוכלו גם להיות חברים ממש טובים ולקנות להם עותק/ים בעצמכם – זה ישמח אותם ויעשה לכם טוב לקארמה.

לתמיכה בפרויקט: http://bit.ly/2Z6wqfR

הסרטון להדסטארט – פספוסים

ביומיים האחרונים סיפרתי לכם על כתיבת הסרטון להדסטארט, אז הפעם אספר קצת על הצילום שלו. חברתי קארין דוד, סטייליסטית אישית שמפיקה באופן תדיר סרטונים לעסק שלה, הסכימה לצלם אותי. היא הגיעה אליי הביתה, שלפה מצלמה וחצובה, ובלי להתבלבל הכינה תוך חמש דקות סט צילום. אמנם התאמנתי בערב הקודם על התסריט עם בתי אודליה, אך כשהגענו לצילומים עצמם, לא הפסקתי להתבלבל. בסוף יצא טייק שהייתי מרוצה ממנו (אחרי כמעט שעה וחצי!) – אבל הנה כמה "פספוסים" מהטייקים הכושלים שצולמו לפניו:

*פספוסים*ביומיים האחרונים סיפרתי לכם על כתיבת הסרטון להדסטארט, אז הפעם אספר קצת על הצילום שלו. חברתי הנפלאה Karin David, סטייליסטית אישית שמפיקה באופן תדיר סרטונים לעסק שלה, הסכימה לצלם אותי. היא הגיעה אליי הביתה, שלפה מצלמה וחצובה, ובלי להתבלבל הכינה תוך חמש דקות סט צילום. אמנם התאמנתי בערב הקודם על התסריט עם בתי אודליה, אך כשהגענו לצילומים עצמם, לא הפסקתי להתבלבל. בסוף יצא טייק שהייתי מרוצה ממנו (אחרי כמעט שעה וחצי!) – אבל הנה כמה "פספוסים" מהטייקים הכושלים שצולמו לפניו :)לצפייה בסרטון הסופי, רכישת הספר ותמיכה בקמפיין: http://bit.ly/2Z6wqfR

Posted by Jonathan Yalon on Saturday, May 4, 2019

הסרטון להדסטארט – טייק 2

אתמול סיפרתי לכם כיצד נגנז התסריט הראשוני שכתבתי עבור הסרטון לקמפיין של הספר שלי בהדסטארט. בעקבות ההערות של שחר [תיוג] חשבתי על קונספט קצת פחות חבוט: דיאלוג בין שחקן-כביכול שבא להקריא קטעים מהספר שלי – ובין הצלמת, חברתי-כביכול שהבטיחה לי לדאוג להכנת הסרטון. כך המידע יימסר לצופים באופן יותר אלגנטי ובעיקר ויזואלי, וגם תהיה לי הזדמנות לצחוק קצת על עצמי באמצעות השחקן שכביכול לא מכיר אותי.

כתבתי את התסריט ושלחתי גם אותו לשחר. הוא חשב שהתסריט החדש עדיף על הקודם, אך הצביע על מלכוד: אם אני אשחק את השחקן שמקריא, מי שכבר מכיר אותי יתקשה להבין שאני משחק מישהו אחר ולא את עצמי. ואם מישהו אחר ישחק את השחקן שמקריא, אני לא אופיע בסרטון, ואז אאבד את החיבור האישי עם מי שכבר מכיר אותי. בקיצור, הוא שלח אותי שוב לעשות שיעורי בית ולכתוב את הגרסה השלישית, זו שלבסוף צולמה ושאותה אתם מכירים. בכל אופן, הנה הגרסה השנייה שנפסלה:

[דיאלוג בין המקריא והצלמת]
"מוכן?"
"תגידי, אין לו איזה חבר שחקן שיכול להקריא את השני קטעים האלה?"
"הבטחתי לו שאתה תעשה את זה."
"טוב, נו. עושים את זה זריז, ואז אנחנו רואים פרק."
"סבבה."
"את מצלמת?"
"כל הזמן."
"אוקיי. 'עיניו החיוורות של המלך בחנו את עיניו החלושות של התינוק, שנח בשלווה בחיקה של אמו. הוא היה קטן וחסר ישע. האם הוא באמת יכול לסכן אותי, את המלך העליון? תהה לרגע, ואז נזכר שתינוקות טבעם לגדול.' התינוק הזה הוא הגיבור של הספר?"
"נראה לי."
"מלחיץ." [הופך את הדף] "רגע, מה שכתוב פה זה כאילו הכריכה האחורית?"
"את זה אתה לא חייב להקריא."
[מקריא בכל מקרה, אבל לא בדרמטיות] "'רומן היסטורי למבוגרים על כורש, המלך הפרסי, מלידתו ועד עלייתו לכס המלכות. סיפור ההתבגרות של כורש, המבוסס על כתבי ההיסטוריונים, הוא סיפור אפי על אהבה, הקרבה וגבורה. הוא ייקח את הקוראים 2,600 שנה אחורה, אל המאורעות שהובילו ל'הצהרת כורש' ולשיבת ציון מגלות בבל, כלומר הסיבה לכך שאנחנו פה. הרומן נכתב על ידי יונתן יעלון…"
"ילון."
"נו, זה מה שאמרתי… זה החבר שלך."
"כן."
"'שכתב עד כה ספר סיפורים קצרים, משחק מחשב עלילתי, ורומן הרפתקאות בשם 'המלך צ'ינגיס הראשון'… לא שמעתי עליו."
"דווקא הצליח יפה."
"אוקיי, אם את אומרת." [חוזר להקריא] "הוא חתם על חוזה להוצאת הספר החדש עם הוצאת ספרים, שלאחר מכן לא קיימה אותו, ואז כבר היתה לו בעיה למצוא הוצאה אחרת'… בלה בלה בלה, לא מעניין. 'עכשיו הוא משיק קמפיין מימון המונים ומבקש מהקוראים להזמין מראש את הספר כדי לאפשר לו להוציא אותו באופן עצמאי…' חחח. נשמע לוזר, החבר שלך."
"עזוב את זה עכשיו, תקריא את הקטע השני."
"'הצבא הפרסי המשיך להתקדם ונעצר במרחק ביטחון מטווח קשתי האויב. כורש וחבריו הביטו בהשתאות בים החיילים המדיים שמילאו את המישור הרחב שהפריד ביניהם ובין אֶקְבָּטָנָה. 'יש להם עדיפות מספרית של עשרה לאחד על חיילינו,' נתן אָרְיָאסְפַּה דרור לחששותיהם, 'עם כל הכבוד, זה לא יחס שאפשר לנצח.'
'כאן הסיפור הזה ייגמר בכל מקרה,' פסק כורש בנחרצות.
'אנחנו עדיין יכולים לחזור,' ניסתה פנטאה בשנית.
כורש הסתכל עליה בקשיחות. 'אם נעזוב עכשיו, לעולם לא נהיה בני חורין.' הוא סובב את סוסו ופנה אל החיילים. 'פרס!' צעק לעברם, 'פרס!'
'פרס! פרס!' ענו לו רבבות החיילים, תחילה בהיסוס ולאחר מכן בקריאות קצובות. 'יחי המלך! יחי כורש הגדול!'.
זה דווקא יותר מעניין." [הופך עמוד] "איפה ההמשך?"
"הספר עוד לא יצא."
"אה, והוא ייצא רק אם הבחור יגייס את הכסף?"
"בדיוק."
"תחמן, החבר שלך. את יודעת איך נגמר? הם מנצחים בסוף?"
"מקווה."
"וואטאבר. יש לך את זה? עכשיו אפשר לראות 'משחקי הכס'?"
"כן, יצא סבבה."
[קם ויוצא מהפריים, שומעים אותו אומר]: "מגייסים כסף בשביל ספר… נגמרו הבעיות בעולם?"

לרכישת הספר ותמיכה בקמפיין: http://bit.ly/2Z6wqfR

הסרטון להדסטארט – טייק 1

צפיתם בסרטון לקמפיין של הספר שלי בהדסטארט? אני רגיל יותר לכתוב ספרים (כשאני לא כותב סטטוסים) וקצת פחות לכתוב תסריטים. אז לפני שהכנתי את הסרטון צפיתי בכמה סרטונים שהוכנו לקמפיינים דומים, לראות איך אחרים עשו את זה. בהרבה מקרים הלכו על פורמט קבוע: היי, אני X, עשיתי בעבר Y, וכתבתי את הספר Z… אז מספרים קצת על הספר, מסבירים מה חשוב בו, ומסיימים עם קריאה לפעולה ("בחרו באחת התשורות…" / "עזרו לי להגשים את חלומי…" וכדומה).

אמנם כבר הגשמתי את חלומי להוציא ספר, אבל התסריט הראשון שכתבתי הזכיר מאוד את הסרטונים שצפיתי בהם. הוספתי קטע הקראה קצר וסיפרתי יותר מאחרים על תהליך ההוצאה לאור, אבל בגדול הפורמט נשאר זהה. ליתר ביטחון שלחתי את התסריט לחברי התסריטאי שחר פוקס שיחווה עליו דעה. הוא ענה לי: "שמע, זה מנוסח נחמד והכול. אבל מה השפיץ? מה הקונספט? מה ההבדל בין זה לפוסט כתוב?"

הבנתי שהמסר לא עובר בצורה ויזואלית ואפילו לא אלגנטית במיוחד. מה הטעם לעשות עוד סרטון גנרי כמו כולם? בעקבות זאת כתבתי תסריט חדש, שגם הוא לא זה שצולם בסוף, ועליו אספר מחר. בינתיים, קראו את התסריט הראשון שנפסל:

[מקריא מה"ספר" בזמן שפונה הצידה ומרכיב משקפיים]

"עיניו החיוורות של המלך בחנו את עיניו החלושות של התינוק, שנח בשלווה בחיקה של אמו. הוא היה קטן וחסר ישע. האם הוא באמת יכול לסכן אותי, את המלך העליון? תהה לרגע, ואז נזכר שתינוקות טבעם לגדול."

[מסתכל למצלמה ומסיר את המשקפיים]

או, היי, אתם כאן. אני יונתן ילון. אולי אתם מכירים אותי מהפייסבוק; ממשחק מחשב שהוצאתי פעם; או מ"המלך צ'ינגיס הראשון", הספר הקודם שלי שיצא לפני שלוש שנים.

גיליתי שספרים זה קצת כמו ילדים. אחרי שאחד יוצא, מתחילים לשאול אותך מה קורה עם הבא. אז הספר הבא בדרך – ההיריון שלו באמת לקח תשעה חודשים, אבל הלידה שלו מתעכבת כבר שנתיים.

אחרי ההצלחה של "צ'ינגיס", הייתי בטוח שמעכשיו הדרך שלי כסופר תהיה סלולה. ובאמת, לא לקח הרבה זמן עד שחתמתי עם הוצאה שהתחייבה לממן את הספר הבא. אבל בלי להלאות אתכם בפרטים, העסק הלך והסתבך, ובסוף הייתי צריך להתחיל מההתחלה. קיבלתי סירובים מכמה הוצאות, שאמרו שהספר מצוין אבל לא מספיק מסחרי. יכולתי לחכות להוצאות אחרות, או להוציא את הספר בעצמי. פתאום חשבתי, למה לא עשיתי את זה בעצמי מלכתחילה? יש לי את מה שדרוש – את הידע איך מפיקים ספר, את אנשי המקצוע הנכונים, את הרצון, ואני מקווה – דיר באלאק, כן? – שגם את הקהל.

אז הספר החדש הוא רומן היסטורי למבוגרים על כורש, המלך הפרסי, מלידתו ועד עלייתו לכס המלכות. זוכרים את "הצהרת כורש"? משהו מהבגרויות? זהו, שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים, וההיסטוריונים, שרובם היו יוונים, לא פרגנו לפרסים אחרי מאות שנות מלחמה ביניהם. אבל סיפור ההתבגרות של כורש שכן תועד הוא סיפור אפי על אהבה, הקרבה וגבורה. הוא ייקח אתכם 2,600 שנה אחורה, אל המאורעות שהובילו לשיבת ציון מגלות בבל, כלומר הסיבה שאנחנו פה, ואל אחת הדמויות הכי חשובות בהיסטוריה שלנו. זה סיפור שכמעט אף אחד לא מכיר, אבל הוא יותר מדי טוב מכדי שלא יסופר.

אז האם הוא יסופר? אני החלטתי לעשות מה שצריך כדי שזה יקרה. זה הזמן שלכם להחליט אם אתם מצטרפים אליי למסע הזה. אז הצטרפו אליי!

התחלה מבטיחה

אני שמח לבשר שתוך 24 שעות מההשקה הרשמית של הקמפיין להוצאת הספר החדש שלי, גייסנו כבר 9,367 ש"ח, שזה רבע מסכום היעד!
תודה ל-78 האנשים שתמכו עד כה בפרויקט ורכשו בתשורות יותר מ-100 עותקים.
יש לפנינו עוד דרך ארוכה, אבל היא מבטיחה יותר ממה שציפיתי בשלב זה, והתגובות הראשוניות לקמפיין מאוד משמחות אותי.
אם אתם עדיין לא יודעים על מה מדובר, רוצו לכאן: http://bit.ly/2Z6wqfR

פרויקט פופולרי!

מה שקורה בשעות האחרונות בהדסטארט וברשתות החברתיות אינטנסיבי ונהדר. אנסה לפרט יותר מחר. בינתיים, מסתבר שהקמפיין נכנס ל"פרויקטים הפופולריים" של הדסטארט. תמיד רציתי להיות פופולרי!