את יציאתו של "המלך צ'ינגיס הראשון" ליווה קמפיין יחסי ציבור מוצלח במיוחד, שהובל על ידי אשת יחסי הציבור של ההוצאה. את הפרסומים השונים על הספר תוכלו לקרוא כאן.
בעברי עבדתי מספר שנים במשרד יחסי ציבור ואני מכיר היטב את התחום, אם כי יחסי ציבור לספרים היו תחום חדש בשבילי. לפיכך ניגשתי מראש לתחום בצורה מעט "רכושנית" – אני בקיא בתחום יחסי הציבור, מכיר הכי טוב את הספר ויש לי את המוטיבציה הכי גבוהה לקדם אותו… חששתי מכך שיחצנית "תיתקע באמצע", ולא ידעתי כיצד נוכל לעבוד במשותף.
החששות הללו נמוגו בפגישה הראשונה שלי איתה, שאורגנה על ידי המו"ל, רני גרף. הבנתי שעומדת מולי אשת מקצוע מנוסה וחריפה. דיברנו כמעט מיד על תוכניות קונקרטיות, גיבשנו רשימת עיתונאים משותפת וחילקנו בינינו משימות. "המלך צ'ינגיס הראשון" יצא מספר ימים לפני שבוע הספר, והיחצנית לא מיהרה לדחוף אותו אל תוך שטף הכתבות שכבר התגבשו, אלא העדיפה לחכות ששבוע הספר יסתיים ושהמדיה תפסיק להתמקד בו. הייתי מתוסכל מעט שהספר כבר בחוץ ועוד לא כותבים עליו, אך מיד לאחר שבוע הספר התברר שהטקטיקה שלה נכונה.
היחצנית היתה אחראית ישירות לפרסומים הבאים, כמעט כולם מהחודשיים שאחרי יציאת הספר: המלצה ואייטם נוסף ב"שבעה לילות" של ידיעות אחרונות, ראיון במוסף "גלריה" של עיתון הארץ ואייטם נוסף במוסף הספרים שלו, ראיון במסגרת כתבת רוחב במעריב, ביקורת גדולה ב-NRG, אייטם קטן ב"מקור ראשון", אזכור ב"בלייזר", ביקורת ב"לאשה" וראיון בגלי צה"ל. ההודעה לעיתונות הסטנדרטית שהוציאה התפרסמה כמו שהיא במקומון ידיעות חיפה, בערוץ 7 ועוד.
מעבר לרשימה המאוד מרשימה הזאת, לאייטמים נוספים אנו אחראים במשותף, מכיוון שהיחצנית שלחה עותקים לעיתונאים שפנו אליי בתגובה. לשתי תוכניות רדיו ברשת א' של קול ישראל, "המוסף לספרות" ו"בסימן קריאה", הוזמנתי ישירות. התפרסמו על הספר ביקורות בבלוגים אישיים ובפלטפורמות כמו "סלונה" ו"נוריתה" על ידי בלוגרים שהכירו אותי או לפחות שמעו עליי.
חלק מהפרסומים התאפשרו בזכות מעורבותו של רני, כגון אייטמים בבלוג "קורא בספרים", ביקורת באתר mako ופרסום הפרק הראשון של הספר ב-ynet (שהגיע לשם בכלל דרך אתר "עברית"). אייטם במקומוני רעננה על מפגש החתמה שערכתי בקניון רננים התפרסם בכלל ביוזמת הדוברות של סטימצקי. ההישג המרכזי שאני אחראי לו בלעדית, מעבר לפרסומים במסגרת מספר אתרים ובלוגים של חברים ומכרים, הוא ה-ראיון של ארבעת העמודים ב"מקור ראשון", שנולד מכיוון שהענקתי עותק של הספר לכתב העיתון בשבוע הספר בכיכר רבין.
זה לגבי "מאמצי המכירה". אבל מה לגבי התכנים עצמם? כאן היתה לי עצמאות מוחלטת. ההודעה הרשמית לעיתונות אמנם גובשה על ידי היחצנית ורני, קיבלתי ממנה כמה דגשים להצגת הספר, אבל החלטתי בעצמי מה לומר בראיונות. כאן הלכתי על שיטה שכבר הוכיחה את עצמה בקמפיין יחסי הציבור העצמאי (והמצליח לכשעצמו…) למשחק המחשב שפיתחתי, "אושר בלי גבולות". הכנתי מראש תשובות די מפורטות לכמה שאלות שציפיתי שישאלו אותי, כך שלמשל בראיון הטלפוני לגלי צה"ל פשוט הקראתי את התשובות מהדף, ובעיתונים ואתרים שונים מופיעים טקסטים דומים מאוד שהותאמו לשאלותיהם על בסיס התשובות המוכנות. אחרי הכול, נראה שכולם מרוצים!
