הדרך לצ'ינגיסטן

אזהרה: ספוילר מינורי בהמשך הפוסט.

כמו בפוסט הקודם, באחד הפרקים המאוחרים בספר הופיעה פיסקה מעט מותחת, או שכך לפחות חשבתי:

"טוראן הצטרף לממתינים והחל לחשוש שיחרימו לו את הרשמקול הזעיר שתחב בארנקו. האורחים נדרשו לעבור מתחת לשערים לגילוי מתכות וכלי נשק, ואנשי הביטחון אף הקפידו לסרוק את מעיליהם ואת תיקיהם במכונות השיקוף. כשתורו התקרב, טוראן וידא שעלישר ועמיתיו לא מסתכלים עליו. הוא הניח בנונשלנטיות את ארנקו על שולחן גבוה לצד שער לגילוי מתכות. השער לא צפצף כשעבר דרכו. איש הביטחון לקח את הארנק, פתח אותו ושלף ממנו בקלילות את הרשמקול. לבו של טוראן החסיר פעימה כשזה בחן לאטו את המכשיר בפנים חתומות. ואז, להקלתו הרבה, הכניס את הרשמקול חזרה לארנק והשיב אותו לטוראן."

העורך מחק את הפיסקה. הנימוק? טו מאץ' אינפורמיישן, הפרק מספיק מותח גם בלעדיה. הפעם לא התווכחתי אתו באותו להט…

אזהרה: ספוילר מינורי בהמשך הפוסט.

באחד הפרקים המאוחרים בכתב היד, הופיעה סצנה קומית שעורך הספר, יותם שווימר, מחק בלי להתבלבל:

"הדרך התמשכה והתמשכה, וטוראן ניחש כי עברו כשעתיים מאז שיצאו מהבסיס. בלי קשר לכלום, תקע המלך נפיחה אימתנית. היא נשמעה כתרועת אֵבֶל של חצוצרה. עד מהרה התפשט ריח עז ודוחה ברחבי האמבולנס. "איף," סינן המלך ונופף בידו בפראות כדי להרחיק את הסירחון. הוא נעץ מבט זועם במאבטח שישב לידו. "זה אתה עשית?" חקר אותו בטון מאשים. "מה פתאום!" הזדעק המאבטח בפחד, "זה לא הייתי אני, הוד מעלתך." המלך פרץ בצחוק גדול ומשוחרר, וכל הנוכחים הצטרפו אליו, באופן שנראה לטוראן ספונטני. גם חיוכו המבויש של השעיר לעזאזל הוּמר לצחוק מהול בשאריות בהלה כשהמלך אחז בזרועו ורוחו טובה עליו. אחד המאבטחים החליט לנצל את שעת הכושר ופתח אחת מהדלתות האחוריות כדי לאוורר מעט את פנים הרכב.
האווירה המבודחת לא נשתמרה זמן רב…"

מובן שמחיתי בזעם קדוש על המחיקה, והסברתי את נחיצותה של הסצנה כהפוגה קומית בפרק שהיה קצת יותר מדי רציני. העורך דווקא החל להשתכנע, אך אני כבר לא הייתי כל כך בטוח.

שלושה ימים ושלושה לילות התהפכתי על יצועי והתחבטתי בשאלה הרת הגורל: האם המלך הפליץ או לא הפליץ?

לבסוף, מי שהכריעה בדבר היתה בתי בת השש, שהתעקשה, "אבא, אתה לא יכול לכתוב על פלוצים בספר שלך!".

גרסת האודיו בת שש השעות של "המלך צ'ינגיס הראשון" הושלמה, והיא זמינה כעת לרכישה מאתר iCast.

כל כך חיכיתי לספר הקולי הזה. אני מאזין כל יום לספרים בדרך לעבודה ובחזרה, ו"קראתי" בשנים האחרונות יותר ספרים באודיו מאשר בפרינט ובדיגיטל יחד. תמיד דמיינתי איך הספר שלי יישמע… עכשיו אני כבר לא צריך לדמיין.

אורי וכטל, שיכולות הדיבוב המעולות שלו כבר קיבלו ביטוי במשחק "אושר בלי גבולות" שפיתחנו יחד, עשה גם כאן עבודה מופלאה. הוא הקליט את הספר בחמישה סשנים אינטנסיביים באולפני iCast, וחזר לשם לאחר מכן לשלושה סשנים נוספים רק כדי שהכול יהיה מושלם. אז הנה, הכול מושלם!

תודה רבה לאורי, שהוא לא רק שחקן אדיר אלא גם חבר קרוב ושותף לדרך. תודה לרני גרף שאיפשר את הפרויקט הזה ולצוות המקסים של אייקסט – למוטי ליפמן על ההובלה והשוקולד, לאילנה גולדשטיין על ההפקה והמיילים, ולאוהד אבני על השעות הארוכות באולפן.

הספר מככב כרגע בעמוד הראשי של iCast:

אתם עדיין כאן? לכו לקנות את הספר הקולי עכשיו!

נועה לקס ראיינה אותי למדור "ספוטלייט" של האתר של נילי דגן.

קראו ותזכו למצוות!

היום בבוקר שודרה תוכנית רדיו בהשתתפותי, "בסימן קריאה" עם רותי קרן ברשת א'. התוכנית עלתה לאוויר לזמן מוגבל באתר קול ישראל והיא תשודר שוב ברדיו בשבת ב-16:00. לאחר מכן ניתן להאזין לה כאן:

בתוכנית אני מתראיין (במשך קרוב לשעה! הא לכן, 15 דקות של תהילה) על "המלך צ'ינגיס הראשון". אני אף מקריא מספר קטעים מהספר, מה שיאפשר לכם לקבל מושג כיצד ספר האודיו היה נשמע לו הייתי מקריין אותו בעצמי. למי שעוד לא קרא את הספר – יש בראיון לא מעט ספוילרים, גם אם לא קשים ברובם. בנוסף, רותי הגשימה לי חלום להיות עורך מוזיקלי, ולמעט אחד, בחרתי את כל השירים בתוכנית. היה נחמד מאוד!

הנה 13 הדקות האחרונות מאירוע ההשקה של הספר, שכוללות את הנאום שלי ואת המנון צ'ינגיסטן:

 

בשבוע האחרון היו מספר פרסומים על הספר והרי הם לפניכם:

1. התפרסמה ביקורת חדשה על הספר בבלוג של סיון שמש בסלונה.

2. התפרסמה ביקורת חדשה על הספר מאת יעל צין בנוריתה.

3. אירוע ההשקה של הספר הוזכר בוואלה!:

4. וגם במקומון "לב העיר":

5. המליצו על הספר בעמוד הפייסבוק של אתר אינדיבוק:

6. בעמוד הפייסבוק של אתר GetBooks הספר היה חלק מאתגר קריאה (לכתוב סיפורון של חמש מילים – יש כאן כמה לא רעים, קראו את התגובות):

שימו לב, שימו לב!
עלה לרשת משחק חדש בהשראת "המלך צ'ינגיס הראשון", שיאפשר לכם לראשונה לגלות איזה סוג של דיקטטור אתם!
מדובר במשחק חובה עבור כל מי שאוהב לבזבז את זמנו בהקלקות חסרות תועלת!
מוזמנים לשחק ולשתף 🙂

שישים וארבעה אנשים הגיעו אמש לאירוע ההשקה של "המלך צ'ינגיס הראשון". בנוסף לבני משפחה ולמשתתפים בודדים שלא הכרתי, היו שם חברים שלי מכל תקופות החיים – מהגן (!), מבית הספר, מהפסיכומטרי, מהאוניברסיטה, מהעבודה, מהתחביבים שלי (מוזיקת אייטיז ומשחקי הרפתקאות), מהברנז'ה הספרותית וכמובן מהפייסבוק. החום, הזיעה, ההתרגשות והפרגון – הכול הרגיש לי כמו חתונה שנייה. רק שלא הביאו צ'קים, הקמצנים.

(מימין לשמאל: עורך הספר יותם שווימר, המו"ל רני גרף ואני. צילום: דרור ילון)

היה אירוע מוצלח מאוד מבחינתי. לא אודה שוב לכל המשתתפים המצוינים, אם כי תודה מיוחדת מגיעה למו"ל שלי, רני גרף, שארגן את האירוע, ולחנות "סיפור פשוט" שהיתה אכסניה נפלאה בשבילו.
זה היה הליין-אפ של "התוכנית האמנותית" של האירוע:
1. רני גרף – דברי פתיחה
2. אורי וכטל – הקראה קצרה #1
3. יותם שווימר, רני ויונתן – שיחה
3. אורי – הקראה קצרה #2
4. נועה ויכנסקי ורני – שיחה
5. אורלי ילון – מוזיקה מתוך הספר ("חם ברחובות")
6. מאירה ברנע-גולדברג – דברים
7. אורי – הקראה קצרה #3
8. יונתן – דברי סיכום

רגע השיא מבחינתי היה בסופו של הערב, כשכולם עמדו דום במשך דקה וחצי ושרו בגרון ניחר את המנון צ'ינגיסטן…

איילת קליין כהן פרסמה ביקורת שריגשה אותי מאוד באתר NRG, עם הכותרת "חד ומלא הומור: המלך צ'ינגיס הראשון ראוי לכתר".

כותבת איילת:
"סגנון ההומור הייחודי השזור בכל פסקה ועמוד פורק את הקוראים מנשקם, גורם להם להסיר את מגננותיהם ומצליח לחדור למקום בלבם שבו הם מוכנים להטות אוזן לביקורת על ההתנהגות האנושית ועל טבע האדם… כתיבתו של ילון קולחת, מהירה, שנונה, רבת-התרחשויות, והקורא יכול לשמוע בדמיונו את קול תקתוקי המקלדת בשעה שהמסך הלבן מתמלא בתיאורו של אחד מסיפורי ההרפתקאות היותר חינניים והומוריסטיים שראו אור לאחרונה."

ובפסקה האחרונה, היא כותבת:
"ילון הוציא תחת ידיו ספר יוצא דופן, שבו בזמן מעלה חיוך ומעורר מחשבה, ואינו מחמיץ אף הזדמנות למשחק מילים משעשע, עקיצה קטנה, רמיזה פוליטית וביקורת שעטופה היטב בהומור."