הדרך לצ'ינגיסטן

אתמול בערב התקיים סשן ההקלטות הראשון של "המלך צ'ינגיס הראשון" באולפני אייקסט בתל אביב, ומי שמקריא את גרסת האודיו הוא אורי וכטל!

אם שיחקתם ב"אושר בלי גבולות", משחק המחשב שפיתחתי יחד עם אורי, כבר הבנתם שמדובר בחדשות מצוינות. אם לא, שחקו במשחק (אפשר להוריד אותו בחינם), שאורי דיבב בו את רוב הדמויות (קרוב לשלושים, כולל את הדמות הראשית של אושר), ועשה עבודה מעולה בטירוף.

את אורי אני מכיר למעשה מאז שנולד, לפני 35 שנה. האמהות שלנו הן סוג של BFFs, וחלק משמעותי מילדותי העברתי במשחקים איתו ועם אחיו הבכור, אסף. שיתוף הפעולה היצירתי הראשון שלנו התקיים כשאני הייתי בצבא ואורי במכינה קדם-צבאית. כתבתי תסריט על בחור שמחלק פתקים רומנטיים לבחורות ברכבת, שלמיטב זכרוני נקרא "מסלול של תקלה". אורי שיחק את גיבור הסרט. הצילומים נמשכו קצת יותר משבוע, צילמנו בערך חצי מהתסריט, ואז נגמרו לנו הכסף להשכרת הציוד וימי החופש. שמו המיועד של הסרט הפך לעובדה, וזה היה סופו של הפרויקט.

חמש שנים לאחר מכן, התחלנו שוב לשחק יחדיו במשחקי מחשב מהסוג ששיחקנו בילדותנו – משחקי הרפתקה, כמו King's Quest ו-Quest for Glory. התגבש אצלי רעיון, שלאחר מכן הורחב ונכתב על ידי שנינו – לפתח בעצמנו משחק מחשב עלילתי מהסוג הזה. לאחר שנים של עבודה אינטנסיבית משותפת אכן יצא "אושר בלי גבולות", שזכה להצלחה עצומה הן מבחינת כמות ההורדות והן מבחינת הביקורות הנלהבות. אורי כאמור היה אחראי על הדיבוב ועשה עבודה יוצאת דופן.

אורי הוא גם אולי האדם שעזר לי הכי הרבה בכתיבת "המלך צ'ינגיס הראשון". הוא ייעץ לי רבות בעבודה על כתב היד ותרם רעיונות מקוריים לספר.

אף שבחר בקריירה שאפשר להתפרנס ממנה (החל בלימודי משפטים, דרך עריכת דין וכלה בייעוץ אסטרטגי לעסקים), אורי תמיד היה שחקן. מעבר להקלטת אינספור שורות דיאלוג ב"אושר בלי גבולות", צפיתי בו עושה תפקידים נהדרים בהצגות "חלום ליל קיץ" של שייקספיר (במסגרת קבוצת "שחקני השרון" – תיאטרון דובר אנגלית) ו"מעלה קרחות" של אפרים סידון (באנסמבל תיאטרון רעננה – תיאטרון הבוגרים של עיריית רעננה).

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, לא חששתי להקריא את "המלך צ'ינגיס הראשון" בעצמי, ואפילו ראיתי בכך אתגר מזמין. עם זאת, תמיד חלמתי שאורי יהיה זה שיבצע את המלאכה – פשוט כי ידעתי שהתוצאה הסופית תהיה הטובה ביותר. אחרי סשן ההקלטות הראשון, אני משוכנע שזו היתה הבחירה הנכונה.

עוד כמה שבועות, גם אתם תוכלו לשמוע את הספר בהקראתו!

המבקרת אתי סרוסי, שדווקא אינה נוהגת לחסוך שבטה מספרים שהיא לא אוהבת, פרסמה ביקורת אוהדת על "המלך צ'ינגיס הראשון" באתר שלה, "סקירות ספרים".

כותבת אתי:
"נהניתי עד מאוד לקרוא את 'המלך צ'ינגיס הראשון', ספר קליל, אופטימי על סף האוטופיה… אפשר פשוט להתרווח בנחת, ליהנות מהכתיבה מלאת החן, ולסגור את הספר בסיומו עם צחקוק קטן בלב וחיוך על הפנים."

כמו כן, ההודעה לעיתונות על הספר התפרסמה במסגרת מדור הספרים החדשים של האתר "קורא בספרים".

בסוף השבוע התפרסמו בפייסבוק שתי ביקורות יפות ומשמחות על הספר מאת קוראות מתמידות ונחשבות בתחום ברשת החברתית.

הראשונה היא שולי מלכה:

והשנייה היא יעל ברהמס:

התפרסמה המלצה על "המלך צ'ינגיס הראשון" באתר מאקו, על ידי מאירה ברנע-גולדברג המתמידה, שמגדירה שם את הספר כ"מצחיק, מבריק ומקורי":

וכך זה נראה באתר:

זה לא קשור לספר במאת האחוזים, אבל היום עלה לוויקיפדיה ערך על אודותיי!

כמו כן, הפרק הראשון של הספר התפרסם באתר הנפלא "הספרייה הפנטסטית".

אמש נפגשתי ל"חזרה גנרלית" עם הקריין המיועד של גרסת האודיו של "המלך צ'ינגיס הראשון", לקראת ההקלטות שאמורות להתחיל בשבוע הבא באולפני אייקסט. אני עוד לא יכול לחשוף את זהותו, אבל בואו נאמר שזה מישהו שאני מכיר היטב, שאינו אני… נערכתי בשנה האחרונה לאפשרות שזה יהיה אני, בלמידה על התחום וכן באימונים ליליים על ילדיי הרכים, שבסך הכול רצו לשמוע סיפור. באייקסט שמעו הקלטה שלי וחשבו שאוכל לעשות עבודה טובה. גם לי זו נראתה חוויה מזמינה ומאתגרת. ולמרות הכול, התעקשתי על אותו קריין. למה? לא מתוך פחד או חוסר ביטחון, אלא כי אני מכיר את יכולותיו ומשוכנע שיעשה זאת יותר טוב ממני. אולי פיתחתי ציפיות מוגזמות, אבל אני מאמין שהקריינות שלו תהיה מהטובות שנשמעו בתחום ספרי האודיו בישראל. אני שמח שהוא הסכים להיענות לבקשתי, ומקווה שההקלטות אכן יעברו ללא תקלות.

הוא הגיע לפגישה איתי מוכן. עד חצות וחצי דנו בסוגיות שלעולם לא נדרשתי אליהן, וחשפו אצלי בורות מסוימת לגבי הדמויות שהמצאתי בעצמי. היינו צריכים לקבל החלטות בשאלות רבות ומגוונות, למשל:

• האם ויטאלי האוקראיני צריך לדבר עם מבטא (כן)
• האם בראייר האמריקאי צריך לדבר עם מבטא (לא)
• איך צריך להישמע הקול של אמנדה (צרוד ומתפנק)
• האם הוגים "עלישר" במלעיל או במלרע (במלעיל)
• האם הודעות דואר אלקטרוני צריכות להיקרא בקולו של המספר או בקול של מי שכתב אותן (של מי שכתב אותן)
• האם מחשבות של הגיבור צריכות להיקרא בקולו של המספר או בקול של הגיבור (אלה שבגוף ראשון בקול של הגיבור, אלה שבגוף שלישי בקולו של המספר)

וכן הלאה והלאה. צפו לעדכונים נוספים לגבי ספר האודיו, שבשאיפה יהיה מוכן עוד כמה שבועות!

לאור ההצלחה המסוימת, נקבעו שני אירועי החתמה חדשים שלי עם "המלך צ'ינגיס הראשון":

– ביום שישי הזה (12 באוגוסט) בין השעות 10:00 ל-12:00 בסניף סטימצקי בקניון "רננים" ברעננה. המפגש הזה מרגש אותי כי מדובר בסניף הביתי שלי.

– ביום שישי הבא (19 באוגוסט) בין 10:00 ל-12:00 בסטימצקי משמר השרון (צומת העוגן).

ייתכן שייקבעו מפגשים נוספים, בשאיפה לא רק באזור השרון… אעדכן!

אתמול (שישי) בבוקר היה לי אירוע החתמה שני בסניף סטימצקי בקניון "שבעת הכוכבים" בהרצליה. ההזמנה הרשמית לאירוע היתה נאה בעיניי אף שהפכה אותי לסופרת:

בניגוד לאירוע הראשון ברמת אביב, לזה הוזמנתי על ידי מנהל הסניף, שהוא חבר פייסבוק שלי. הפעם מכרתי 10 עותקים בשעתיים, לעומת 13 בפעם הקודמת, אבל הבנתי שזה נחשב לא רע בכלל.

זה לא קל למכור ספרים. לחזור שוב ושוב על הפיץ' המכירתי, להידחות לעיתים על ידי באי הסניף – כל האינטראקציה הפרונטלית הזאת מעייפת למדי. מה שעומד לזכותי הוא הדרייב שיש לי למכור את הספר, שאני מקווה שלא ייעלם בקרוב. יש גם הרבה לקוחות מפרגנים וביקורים משמחים של חברים מהאזור.

ומה לגבי פרופיל הקונים? משני האירועים ומסבבים נוספים בסניפים, אני יכול לנסות לשרטט פרופיל מסוים, אם כי זה יהיה נורא לא פוליטיקלי-קורקט. סלחו לי על ההכללות הנוראיות והלא מדעיות בעליל. ילדים ובני נוער קונים/משכנעים את הוריהם לקנות להם כמה סדרות ספרים ספציפיות, והם מראש פחות רלוונטיים במקרה של הספר שלי. בני העשרים הם לרוב סטודנטים עניים, וכשהם כבר קונים ספר הם מאוד ממוקדים מראש ולא "לוקחים סיכונים". בני השלושים והארבעים הם הורים ממהרים וטרוטי עיניים, שבחלק גדול מהמקרים באים לחנות רק כדי לקנות ספרים וחוברות עבודה לילדיהם. גברים מבוגרים לרוב "הולכים על בטוח" ולא מפרגנים לעצמם – הם יכולים להתעניין בספר ולשוחח איתך עשר דקות על הא ודא, ובסוף הם לא יקנו אותו. מה זה משאיר לנו? את הנשים בנות החמישים ומעלה. לאלה יש יותר פנאי, תקציב ופתיחות מחשבתית בענייני ספרים. הן מחפשות דברים חדשים ומעניינים, ו"הימור" של 64 שקלים על ספר וסופר לא מוכר יחסית זה לא משהו שמפחיד אותן. והן ממש לא קונות ספרים רק לעצמן, אלא גם לכל האוכלוסיות שציינתי קודם…

בשבוע האחרון גם קיימתי כמה "סיבובי דאווין" קצרים ומאולתרים בסניפים. מה הם כוללים? פנייה למוכרים בסניף, הצגה עצמית, "הדרכה" בת דקה על הספר וכיצד למכור אותו, והענקת "עותק קריאה". הסבבים האלה מאוד חשובים, כי בחלק מהחנויות שיש בהן את הספר (המצב השתפר ויש אותו כמעט בכולן) המוכרים אפילו לא מודעים לקיומו. כמו כן, ברוב המקרים הוא נמצא במדף צדדי ולא בשולחן התצוגה של הספרים החדשים, שנחמס על ידי הוצאות גדולות כמו "ידיעות ספרים", "מודן" ו"זמורה-ביתן" שהן בעלות שליטה ברשתות, בלי קשר ישיר לטיבם של הספרים ואפילו לפוטנציאל המכירתי שלהם. זה מאוד מתסכל וכמובן פוגע דרמטית במכירות ספרי, והסבבים האלה עוזרים במשהו לאזן את ה"אפלייה" המובנית בשוק. המוכרים כמעט תמיד נחמדים וקשובים, וזה מעודד. מכיוון שאני עובד במשרה מלאה, הסבבים הללו מתרחשים בעיקר לפני ואחרי העבודה, ולפיכך הם מוגבלים לסניפים שקרובים לעבודתי (בעמק חפר) או לביתי (ברעננה). הייתי בשבוע האחרון בסניפים הבאים:

• כל חנויות הספרים ברעננה למעט סטימצקי פארק – סטימצקי וצומת ספרים בקניון רננים, צומת ספרים מול הפארק, וסטימצקי במרכז העיר
• צומת ספרים וסטימצקי בקניון "שבעת הכוכבים" בהרצליה
• צומת ספרים רופין
• סטימצקי משמר השרון
• סטימצקי חדרה

מחר, אם לא יהיו הפתעות, אצא עם המו"ל שלי, רני גרף, לסבב חנויות שני – והפעם בצפון הארץ!

יותם שווימר, עורך הספר, הוא אושייה רבת פעלים בסצנה הספרותית בארץ. בין תאריו הנוכחיים, הוא הכתב ומבקר הספרות הראשי של ynet, מייסד-שותף של אתר "הפנקס" לתרבות וספרות לילדים, ועורך ראשי בהוצאת טל-מאי המוציאה ספרי ילדים ונוער.

בתהליך העריכה הספרותית (היעיל והנעים להפתיע, יש לציין) של "המלך צ'ינגיס הראשון" היו לו מספר הערות שחזרו על עצמן במקומות שונים בכתב היד. סיכמתי אותן לנוחיותכם:

• אין צורך לתאר בפרוטרוט תהליכים "ביורוקרטיים", אלא רק את המינימום שחשוב לעלילה. משום מה, סברתי שלשם האמינות ראוי לציין את כל הדברים שקורים לגיבור בדרכו. לדוגמה, אם הוא רוצה להיכנס לארמון, עליו להגיע לשער, לעבור חיפוש, לחכות שהשומר יקרא למפקד המשמר, לעבור תחקור, למסור את הטלפון הנייד שלו, לחכות שיוצמד אליו שומר מלווה… אתם מבינים את הרעיון. כששורות ופיסקאות כאלה החלו להימחק, גיליתי שהן לא חסרות לי ולא באמת היו נחוצות

• באופן דומה, ניתן לוותר על תיאורי פעולה כשהם אינם הכרחיים – ניגש לעבר הדלת, פתח אותה, יצא החוצה, סגר אותה, ירד במדרגות…

• מומלץ לאחד כמה משפטים פחות נחוצים למשפט אחד רציף. גם כאן – מה שיכול לעבור במשפט אחד, אין סיבה שיתואר בשלושה

• חשוב להפוך משפטים סבילים לפעילים. הוא עשה, ולא הדבר נעשה על ידיו. ידעתי שכך עדיף לכתוב, ועדיין נמצאו לא מעט משפטים סבילים ללא הצדקה בכתב היד

• עדיף לוותר על תיאורים "ג'יין אוסטנים", כמו "נפלו זו על צווארה של זו" או "ראשו היה סחרחר עליו", שלא מתאימים לאופיו של הספר

• עדיף לוותר על דימויים חבוטים ותיאורים קלישאתיים. דוגמאות לכמה כאלה שנמחקו בשלב העריכה: "במהלך הדקות הבאות, שנראו לו כמו נצח", "חיוורות כסיד", "הסתכלה עליו כאילו נפל מהירח"

• רצוי למעט בשימוש בביטויים מיושנים, כמו "החל ב…" ו"כלה ב…"

• יש לקמץ בביטויים "דיבוריים" שאינם מעלים או מורידים במהלך משפטים ובעיקר בתחילתם, כמו "תראה,", "אוקיי,", "נו," או "אה,"

• "Show, don't tell" – עוד עיקרון שהיה מוכר לי היטב, ויחד עם זאת לא יישמתי אותו כהלכה במקומות רבים בכתב היד. העיקרון הוא להסביר כמה שפחות את הדברים כפשוטם, כשאפשר לדוגמה לבטא את אופיין של דמויות במחוות פיזיות. לגבי מצבי רוח, לא כדאי לציין את מצב הרוח כעובדה ("היא התקשתה לעכל את משמעות הדברים") אלא להעביר את התחושה

• אני חסיד גדול של ניסוח דיאלוגים באופן "דיבורי" (עניין שהיה מקור לכמה ויכוחים), אך גם כאן לא צריך להגזים. לדוגמה, "מה שאתה מספר פה חמור מאוד" מוצלח יותר מ"חמור מאוד, מה שאתה מספר פה", וגם לא פחות אמין

אלה, כמובן, הערות העריכה שהיו רלוונטיות במיוחד עבורי. לכל אחד יש את הבעיות והיתרונות הספציפיים בסגנון הכתיבה שלו. למי שמעוניין בכתיבת סיפורת, אני ממליץ לקרוא מדריכים בנושא, שאת חלקם אסקור כאן בהמשך.

בכתבה בגיליון החדש של מגזין "בלייזר" מופיעה התייחסות לתהליך כתיבת הטקסט שמופיע על גב הספר "המלך צ'ינגיס הראשון":

וגם מופיעה כריכת הספר בכל הדרה:

את הכתבה המלאה ניתן לקרוא כאן.