"כורש הנסיך האחרון" בחוץ

אחרי יותר משבוע של עבודה מאומצת, אני שמח לבשר לכל מי שהזמין את "כורש הנסיך האחרון" עם משלוח בדואר – הספר בדרכו אליכם! ראיתי בפייסבוק שכמה מכם כבר קיבלו אותו, וזה משמח ומרחיב את הלב

כל מי שלא שילם על משלוח ובחר באופציה של איסוף עצמי מרעננה, ייאלץ לאסוף אותו מרעננה 🙂 צרו איתי קשר למסירה אישית, או שאשאיר לכם עותק במקום בו תוכלו לאסוף אותו במשך כל שעות היממה.

הספר האלקטרוני נשלח במייל לכל מי שהזמין אותו. אם הזמנתם ולא קיבלתם אותו, ודאו שלא הגיע לספאם, ועדכנו אותי שאשלח לכם אותו שוב. הזמנתם ספר מודפס ואתם רוצים לקבל אותו גם בפורמט דיגיטלי? אין בעיה, רק תבקשו.

הספר יהיה זמין לקהל הרחב רק בתחילת ספטמבר, כך שאם אתם רוצים לכתוב עליו, עדיף שזה יקרה אז. הוא צפוי להגיע לכל חנויות הספרים בארץ.

תודה על הכול!

ביקורת פייסבוקית ראשונה

או-קיי, זה קרה מהר משחשבתי: ביקורת ראשונה על "כורש הנסיך האחרון", מאת אשת הספרות (והדוקטור! מיינד יו) יעל ברהמס. תודה רבה, יעל!

ואני אישית ממליץ על הספר יותר למבוגרים ופחות לנוער (פרט לנוער בוגר, נגיד 16 ומעלה).

כורש אלקטרוני

שבוע טוב! כל מי שהזמין את הגרסה האלקטרונית השל "כורש הנסיך האחרון" קיבל במהלך השבת את הספר לדוא"ל.

אם הזמנתם אותה ולא קיבלתם, בדקו בתיקיות ה-Other וה-Junk. אם עדיין לא מצאתם, שלחו לי הודעה ואצרף לכם את הספר. נא לא להפיץ אותו לגורמים נוספים ללא אישור!

שלחתי עד סוף השבוע כמחצית מהעותקים המודפסים וביומיים הבאים אני מקווה לשלוח את השאר, כך שרוב מי שהזמין את הספר המודפס יקבל אותו תוך שבוע עד שבועיים. אם תרצו בנוסף את הגרסה האלקטרונית, אין בעיה! אני יכול לשלוח לכם אותה כבר עכשיו.

מזכיר לכם: אם לא שילמתם על משלוח, תצטרכו לקבוע איתי לאסוף את העותק/ים שלכם מרעננה.

"כורש הנסיך האחרון" בידיי!

אספתי מבית הדפוס את 2,000 העותקים הראשונים של הספר. 500 מהם מיועדים לתומכים ונמצאים אצלי בבית, ו-1,500 הועברו למפיץ ואמורים להגיע לחנויות הספרים המובחרות והפחות-מובחרות בתחילת ספטמבר.

קראו הלאה כדי להבין איך זה קשור אליכם:

1. עוד לא קניתם את הספר? בימים הקרובים עדיין תוכלו לקנות אותו ממני במחיר מוזל, או שתחכו עוד כמה שבועות עד שיגיע לחנויות הספרים.

2. קניתם את הספר והזמנתם משלוח בדואר רשום? מצוין. אני שואף לשלוח אותו לכולכם בשבועיים הקרובים, כך שיגיע אל רובכם עוד לפני שהוא מגיע לחנויות.

3. קניתם את הספר ובמקום לשלם על משלוח בחרתם באופציה "איסוף עצמי מרעננה"? אז זה היה רציני – באמת תצטרכו לאסוף את הספר מביתי ברעננה! יש איזה 100 איש שבחרו באופציה הזו, לא יודע אם מתוך חסכנות או תשוקה בלתי נשלטת לראותי. בקיצור, הספר לא יגיע אליכם בדואר, אז תאלצו לתאם איתי ביקור.

4. לא שילמתם על משלוח אבל אתם עובדים בקבוצת Ewave? התעלמו מהסעיף הקודם, העותקים שהזמנתם יגיעו אליכם למשרד.

5. הזמנתם ספר אלקטרוני? בשורות טובות! אף שהתחייבתי רק לפורמט PDF, תקבלו בנוסף בקרוב את הספר בפורמט MOBI (שמתאים לקריאה בקינדל) ובפורמט EPUB (שמתאים לקריאה ברוב המכשירים הניידים).

אוטוטו

מחר יום ההולדת שלי, והשנה הוא חגיגי כפליים: סיימתי את העבודה על ספרי החדש, "כורש הנסיך האחרון".

ראו את הכריכה שעיצב אמרי זרטל האחד והיחיד:

הספר נשלח להדפסה, יתחיל להגיע לתומכים עוד באוגוסט, ולחנויות הספרים כנראה בתחילת ספטמבר!

יאיר בן־חור

אני לרוב לא מעלה פוסטים על אנשי מקצוע – משתדל לא לעשות איפה ואיפה – אבל המקרה הזה באמת יוצא דופן. הגעתי בספרי החדש לשלב עריכת הלשון, והתלבטתי ארוכות למי לפנות. היו לי "צרות טובות" – לא מעט מחבריי הם עורכי לשון – כולם מקצוענים שהיו עושים עבודה טובה. חשבתי שגם לא תהיה כמעט עבודה בהקשר הזה, כי אני קפדן ובקיא יחסית ברזי השפה העברית. לבסוף פניתי ליאיר בן־חור, לא רק כי ידעתי שהוא עורך לשון מנוסה ומוערך, אלא בעיקר כי הוא עזר לי בספר הקודם לא מעט ולגמרי בהתנדבות, וחשבתי שמן הראוי להחזיר לו טובה. אחרי שבועיים של עבודה אינטנסיבית, אני יכול לומר שלא יכולתי לעשות בחירה טובה יותר. יאיר לא רק ניכש "באגים" או ניקד מילים מסוימות, אלא שידרג משמעותית את כל הטקסט ברמה הסגנונית. הוא היה סופר-תגובתי, נחמד בטירוף וממש נתן מעצמו, הרבה מעבר למה שהיה חייב. אז תודה רבה, יאיר!

קנאת סופרים

קיבלתי מהדסטארט אקסל של כל מי שתמך בפרויקט להוצאת הספר החדש שלי ובאיזו תשורה הוא בחר, שזה קצת כמו לראות מי נתן כמה בחתונה.

הדבר הכי בולט הוא הנוכחות יוצאת הדופן של סופרות וסופרים ברשימה. יותר מעשרה אחוזים מהתומכים כבר כתבו והוציאו ספרים משלהם. "קנאת סופרים"? מסתבר שלא במחוזותינו…

הנה רשימה חלקית:
מיכל שלו, גילית חומסקי, מעין רוגל, אביבית משמרי, יערה שחורי, מאירה ברנע גולדברג, כרמית גלבוע, מיה מיטב, ענת עינהר, אורנה פילץ, מירב איינשטיין, מאירה פירון, בלה שייר, שרה הורניק, שירלי גרץ, אתי אלבוים, אסנת סבן, עינת שמשוני, מיכל פיטובסקי, ימימה עברון, ריקי קיטרו, שיר זיו, רונית רוטלוי, מירי לשם-פלאי, מירית כחלון, רסל דיקשטיין, מריה אלוני, ענבר אשכנזי, יסמין רמון, רעות וייס, רונית ש' דינצמן, סנונית ליס, נגה גיסיס, שירז אפיק, תמי בראון אלקלס, תמרה אבנר, ריטה קוגן, תמר עילם-גינדין, תום בייקין-אוחיון, דוידי רוזנפלד, יואב איתמר, עידו גפן, רועי סלמן, דורון שנער, יהונתן דורון, אסף אביר ויואב כ"ץ.

עשינו את זה!

אתמול בסביבות עשר בלילה העניינים נראו אופטימיים עבור הקמפיין להוצאת ספרי החדש. התקדמנו במהירות לעבר סכום היעד, אבל אחרי שבמשך עשרים דקות של ריפרושים לא קרה כלום, עשיתי מה שבוז'י הרצוג עושה בעיתות לחץ – הלכתי לישון.

היום בבוקר התעוררתי להמון הודעות וואטסאפ ומסנג'ר (אענה לכולן מתישהו), נכנסתי לעמוד בהדסטארט, וראיתי שהקמפיין עומד על 101%. כן, עברנו את סכום היעד! "כורש, הנסיך האחרון" יראה אור.

בהיעדר מילה מוצלחת יותר בעברית, אני Overwhelmed (נפעם?) מהתמיכה שלכם. כל אלה שקנו את הספר, ששיתפו את הפרויקט בהתלהבות, שעודדו אותי בפרטי – תודה, תודה, תודה. זה הכול בזכותכם! ואני לא סתם מרים לכם, באמת הכול בזכותכם. כאילו, זה מוכח מתמטית והכול.

הקמפיין אמנם עבר את סכום היעד, אך הוא עדיין לא הסתיים. נותרו לו יומיים שלמים! כל שקל שמגויס מעבר ליעד הראשוני יושקע בספר, בהוצאות שלא את כולן כללתי בתחשיב המקורי או "הרשיתי לעצמי". וזו הזדמנות טובה לחשוף את יעד ההמשך הראשון של הפרויקט:

אם נגיע ל-40,000 ₪, תהיה גרסת אודיו לספר.

מאוד הייתי רוצה שזה יקרה, ואני בטוח שגם כל מי שהאזין לגרסת האודיו של "המלך צ'ינגיס הראשון" היה רוצה שזה יקרה.

אז שיהיה לנו (עוד) בהצלחה, ושוב המון תודה לכם על התמיכה בפרויקט!

הפרק הראשון

כבר כתבתי המון על הספר החדש שלי, אבל עוד לא פרסמתי שום דבר מתוך הספר עצמו.

עכשיו אתם יכולים לקרוא את הפרק הראשון שלו (הנוסח לפני עריכה ספרותית ולשונית):

א

עיניו החיוורות של המלך בחנו את עיניו החלושות של התינוק, שנח בשלווה בחיקה של אמו. הוא היה קטן וחסר ישע. האם הוא באמת יכול לסכן אותי, את המלך העליון? תהה לרגע, ואז נזכר שתינוקות טבעם לגדול.

הוא פנה הצידה והחל לשוטט בחדר השינה המרווח. כשהקיף את המיטה וחלף על פניו של אבי העולל, התעלם מראשו המורכן.

"אבא?" פנתה אליו האם הצעירה לבסוף, ונימה של חשש הסתננה לקולה.

הוא הסתובב לכיוונה הכללי אך לא יצר עמה קשר עין.

"ברשותך, היינו רוצים לחזור לאַנְשָאן בקרוב, לאחר שאתאושש מהלידה."

פניו הנוקשות של המלך אַסְטְיָאגֶס לא זעו.

"אנשיו של כַּנְבּוּזִי זקוקים להנהגתו," המשיכה הנסיכה מַנְדַנָא והחוותה בידה בזהירות לעבר בעלה, "ומן הראוי שבננו יגדל היכן שהוא עתיד לשלוט."

המלך התבונן לרגע בעיני הברקת של בתו היפהפייה. זיק של הפתעה נדלק בעיניו אך מייד כבה. הוא ניגש אליה, התיישב על מיטתה ונישק את מצחה. אז קם ויצא מהחדר, ללא אומר.

המלך אסטיאגס צעד במסדרונות הארמון. הוא עבר לצד תבליטים חצובים בסלע שקישטו את הקירות, שהציגו את חייליו עטורי הניצחון לצד העמים המובסים, את נכבדיהם של האחרונים מוסרים לו את דבר כניעתם, וכן את בני עמו צועדים בתהלוכה חגיגית לקראתו. על הקיר של גרם המדרגות שהוביל להיכל המלך היה מגולף אריה הנועץ את שיניו החדות בגבה של איילה.

המלך נכנס להיכלו המפואר. "הבא אליי את אַנְגָארֶס," פקד בקול חדגוני על שָלישו נמוך הקומה ונפוח הגרגרת, שסידר את גלימתו הסגולה בשעה שהמתין לו בכניסה. אסטיאגס עבר בין שני פסלי הספינקס האדירים שנבנו לכבודו, אשר השקיפו על ההיכל משני צדדיו. הוא טיפס במדרגות, התיישב לאיטו על כס המלכות הגדול והמוזהב, והמשיך להרהר בכובד ראש. משרתיו קפאו במקומם כפסלים ולא השמיעו אף הגה קל.

תוך זמן קצר הגיע מגיד העתידות להיכל. קומתו של אנגארס היתה שפופה, אף שעוד היה בגיל העמידה. הוא חבש כובע לבן ומעוגל שהסתיר את רוב פדחתו דלילת השיער. פניו היו בהירות וחולניות, עיניו קטנות וקרובות זו לזו, אפו חרוטי וסנטרו מחודד. הוא שירת בארמון קרוב לעשרים וחמש שנה, עוד מימיו של המלך הקודם, אומחישְתָר. כמו אביו לפניו, גם אסטיאגס האמין בנבואותיו ונהג להתייעץ עמו בעניינים כבדי משקל.

"המלך העליון," אמר מגיד העתידות והשתחווה לו עמוקות.

"השאירו אותנו לבד," פקד המלך על שומריו ומשרתיו, וכולם יצאו מההיכל במהירות ובשקט מופתי.

"חלמתי הלילה חלום נוסף," פתח אסטיאגס ברגע שהיו ביחידוּת.

מגיד העתידות התרומם וזקף את ראשו.

המלך הלם בחוזקה בידית הכס, והיה במכה כדי להרתיע את אנגארס ולגרום לו לקחת צעד אחד אחורה. "חשבתי שדי בסילוקה לאנשאן," סינן המלך בזעם כבוש למחצה. "אמרת לי שהשאתה למלך זוטר והרחקתה מאֶקְבָּטָנָה עשויות לדחות את התגשמות הנבואה."

"נבואות לא ניתן לבטל," השיב מגיד העתידות בזהירות. "ספר לי, מלכי, מה קרה בחלומך הלילה?"

אסטיאגס חרק את שיניו והסתכל במורת רוח על בן שיחו הדרוך. "גם הלילה חלמתי על הנסיכה," ענה לו לבסוף, "וגם הפעם היא שכבה עירומה על האדמה."

מגיד העתידות הביט בו בעניין וליקק בחטף את שפתו העליונה.

"ידיה היו פרושות לצדדים, עיניה היו עצומות והיא צחקה לעצמה. מתוך רחמה החלה לצמוח גפן, ששלחה ענפים ארוכים לכל כיוון."

אנגארס ספק את כפיו בדאגה והנהן בראשו.

"הגפן כיסתה את השדות במהירות עצומה וניתצה את כל הבתים בכפרים," המשיך המלך בתיאורו. "ואז היא ריסקה את הארמונות – לא רק באקבטנה, אלא גם בסרדיס ובבבל, בכל העולם. וכל אותה העת המשיכה מנדנא בצחוקה הרם, שהלך והתגבר."

"כן," אמר מגיד העתידות בארשת מדומה של צער. "הנבואה נכונה."

"התינוק יפיל אותי וייקח ממני את ממלכתי?"

"אין ספק."

"ומה לגבי כִּיָכְּסָרֶס?" חקר המלך על אודות גורל בנו, יורש העצר. "הוא יפיל גם אותו?"

"הנבואה מדברת רק עליך, המלך העליון."

המלך שתק לרגע. "האפשר שבכלל מדובר בסימן טוב?" הקשה על מגיד העתידות, "האין הגפן סימן לשגשוג ולשפע?"

"שגשוג ושפע, אך לא שלך."

"אז מה אפשר לעשות?"

"חייבים להיפטר מהתינוק," פסק מגיד העתידות, ושפתיו התפתלו כתולעים בשרניות.

"להרוג אותו?" שאל המלך, אף שהתשובה כבר היתה ברורה לו.

"כן, אין ברירה, אחרת הנבואה תתגשם."

המלך שוב שתק והביט בתסכול באיש הכפוף, שנראה משוכנע לחלוטין בקביעתו הקטלנית. "הבנתי את דבריך," אמר לו לבסוף, "דאג שיקראו להַרְפָּגוּס."

מגיד העתידות קד לעברו של המלך קידה עמוקה, הסתובב ויצא מההיכל.

המלך נותר יושב במקומו, ומחה את אגלי הזיעה שהחלו להצטבר על מצחו. הוא ידע היטב מהי ההחלטה שעליו לקבל, אך הלבטים שתקפוהו הפתיעו אותו בעוזם. הוא מעולם לא נטה לרגשנות, בלשון המעטה, כאשר נאלץ להכריע בשאלות של חיים ומוות. כבר מזמן הפסיק לספור כמה בני אדם הורה להוציא להורג בימי חלדו. עם זאת, הפעם היה הדבר שונה. התינוק הזה הוא דם מדמו. בתו האהובה עלולה להישבר מהמעשה, ואם תגלה שקרה באשמתו, לעולם לא תסלח לו.

הרפגוס נכנס להיכל. הוא היה גבר גבוה וחסון. שיערו היה דוקרני, מצחו רחב, עיניו כעופרת, פיו קפוץ ולסתו מרובעת. הוא כרע על ברכו השמאלית, הנגדית לנדן חרבו. "קראת לי, המלך העליון."

המלך סימן לו לקום. "מיניתי אותך לשר הצבא של ממלכתי," פתח.

"אכן, מלכי."

"כבשת בשבילי את מצודת אֶרֶבּוּנִי וחיסלת את אוּרָרְטוּ."

"למען תהילתך," אמר הרפגוס בקול יציב.

"יש לי בשבילך משימה נוספת שאין בה תהילה, אך יש בה חשיבות גדולה. יש לי אמון מלא בך שתוכל לבצעה."

"אעשה כל שתצווה, מלכי."

המלך השתהה מעט. "קח הלילה את בנה של הנסיכה והוצא אותו מהארמון."

"התינוק?" הגיב הרפגוס בהפתעה. "נכדך?"

"יש רק אחד כזה," השיב המלך בקוצר רוח. "קח אותו בלי שאיש ישים לב. רכב איתו הרחק, ורק כשתהיה בטוח לחלוטין שאיש אינו רואה אתכם, היפטר ממנו."

"להיפטר… להרוג אותו?"

"כן. קבור אותו במקום שבו נוכל למצוא אותו מאוחר יותר."

הרפגוס הרגיש בחילה פתאומית, ונלחם בעצמו לא לבטא את הזעזוע שחש.

המלך זיהה את סלידתו. "אולי זו אינה נראית לך משימה הראויה לשר צבא," הוא המשיך ונעץ בו מבט מקפיא, "אולם הכרחי שדווקא אתה תבצע אותה. רק עליך אני מסוגל לסמוך בעניין חשוב וסודי כל כך."

אף שטרם מלאו לו שלושים, נשא הרפגוס בתפקיד הבכיר ביותר בממלכת מָדַי, פרט למלך העליון ולכיכסרס, יורש העצר הצעיר. הוא לא היה בן אצילים, אלא גדל בכפר קטן בתנאים צנועים. בהיותו נער התגייס לצבא מדי, שם השתתף בקרבות רבים והתבלט בעיני מפקדיו וחבריו לנשק כבעל כשרון לחימה בלתי רגיל. הוא טיפס בסולם הדרגות, עד שנשלח להיות אחד משומרי ראשו של המלך העליון. בשנים שלאחר מכן, בהן הגיע לתפקיד סגן מפקד משמר המלך, הפך הרפגוס לחביבו של אסטיאגס, שהתרשם מיכולותיו הקרביות וממעשי גבורתו שנודעו למרחקים. המלך העליון שאל אותו לעיתים קרובות לדעתו בעניינים הצבאיים שעמדו על הפרק, בעיקר דיכוי מרידות של העמים הכבושים והרחבת גבולותיה הצפוניים של הממלכה. בסופו של דבר, במקום למנותו למפקד המשמר, קידם המלך את משרתו המועדף היישר לתפקיד שר הצבא. זו היתה פסגת שאיפותיו של הרפגוס, ואף שהסתייג בכל לבו מהפקודה האכזרית והשרירותית שקיבל, הוא ידע באותו רגע שעתידו מונח על הכף. "כן, מלכי," השיב באיפוק לפטרונו ומיטיבו.

"אל תאכזב אותי, הרפגוס," אמר המלך, ספק בהערכה ספק באיום.

"לא אאכזב אותך, מלכי."

שר הצבא השתחווה למלך ועזב את ההיכל הגדול. כשהשליש ניסה להיכנס להיכל, מיהר אסטיאגס לסלק אותו מעל פניו. המלך המשיך לשבת שעה ארוכה על הכס ובהה בהיכל השומם, שלם עם החלטתו אך נתון בעצב עמוק.

 

איראניום מועשר

התארחתי בפודאקסט המעולה של ד"ר תמר עילם גינדין על איראן.
זה הראיון הכי ארוך שהיה לי אי פעם (הביס בקלילות כשעה שהיתה על "המלך צ'ינגיס הראשון" ברשת א').
דיברנו כמובן על הספר החדש, על פרס העתיקה, על ספרים ועל מימון המונים.
האזינו לפרק!

פרק 53 | כורש (הנסיך האחרון?) | עם יונתן ילון