הדרך לצ'ינגיסטן

עלייתו של "המלך צ'ינגיס הראשון" לגמר של פרס גפן מביאה עמה פרסומים נוספים, והפעם במאקו (דלגו לאמצע הכתבה, זה באייטם השני).

אני גאה לבשר שספרי המעולה "המלך צ'ינגיס הראשון" עלה לחמישייה הסופית של פרס גפן, שניתן מדי שנה על ידי האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה.
ההצבעה בשלב הראשון, שבו השתתפו שישה-עשר ספרים, היתה פתוחה למאות חברי האגודה בארץ. אז תודה רבה לכם, תמיד ידעתי שאתם מבינים עניין!
לכבוד המעמד אני גם מופיע באייטם בטיים אאוט לצד ארבעת המועמדים האחרים, שאת כולם אני מכיר ומעריך.

ספרי המעולה "המלך צ'ינגיס הראשון" משתתף במבצע פסח של שירות הספרים הדיגיטליים "עברית" (e-vrit), ומוצע לכל דכפין במחיר מגוחך של 20 ש"ח (במקום 35 ש"ח בדרך כלל). קנו מהר לפני שכל העותקים הדיגיטליים ייגמרו!

אני שמח לבשר שספרי המעולה "המלך צ'ינגיס הראשון" הוא בין המועמדים לפרס גפן, הפרס החשוב בארץ לספרות ספקולטיבית.

הפרס מוענק מדי שנה על ידי האגודה הישראלית למד"ב ולפנטזיה בסיומו של פסטיבל אייקון, הנערך מדי שנה בחול המועד סוכות.

בחלקו השלישי והמסיים של הסדרה הקצרה הזו, אסכם את הטיפים לכתיבת תיאורים ודיאלוגים:

• התיאורים צריכים להתייחס לכל חמשת החושים (שמיעה, מגע, ריח וטעם – לא רק ראייה)
• התיאורים צריכים להיות ספציפיים – לא "האישה היתה יפה ובלונדינית", אלא תיאור של האף שלה, הגזרה, הדרך בה היא נעה וכולי
• לא צריך להרחיב בתיאורים יתר על המידה. יש לוודא שהם אינם מפריעים לזרימה השוטפת של העלילה. עם זאת, אסור להניח שהקוראים רואים את התמונה שנמצאת בדמיונך, ויש לספק להם מספיק תיאורים כדי שיוכלו להבין אותה
• חשוב מאוד להימנע מפרטים לא נכונים או לא אמינים
• יש להימנע מתיאורים המבוססים על קלישאות ("חד כמו סכין")
• אורכו ועומקו של תיאור צריכים להיגזר בעיקר מחשיבות התיאור ברגע הזה בסיפור, ומחשיבות התיאור באופן כללי
• כשמתארים רגשות, לא כותבים "היא כעסה" או "הייתי מאוכזב". צריך שהקוראים יסיקו זאת מהטקסט, רצוי בעזרת תיאור פיזי ("הדם קפא בעורקיי", "החיים עזבו את גופי" וכדומה, אם כי הדוגמאות הספציפיות הללו דווקא קצת קלישאתיות)
• רצוי שהסיפור יכלול יותר סצנות (עם דיאלוגים) מאשר סיכומים ("קריינות" של המספר). עניין זה תקף במיוחד בקטעים חשובים בסיפור, שחשוב שהם יהיו סצנות ולא סיכומים. מובן שניתן להשתמש בסיכומים, אך עדיף לשמור את הדיאלוגים ל"קטעים הטובים"
• הדיאלוגים צריכים מצד אחד להיות בשפה "אמיתית" – באופן שבו אנשים באמת מדברים ולא בשפה גבוהה או תיאטרלית – ומצד שני להיות "לעניין" ולשרת את העלילה (דיאלוגים במציאות הם לעתים קרובות סתמיים, משעממים ואף מיותרים). יש להדגיש כי דיאלוגים בספר הם לא אמיתיים – מדובר בשפה מאוד סלקטיבית שרק נשמעת כאילו היא היתה יכולה להיות אמיתית

• דיאלוג מוצלח הוא תמיד אינטליגנטי, שנון, טעון ומטפורי יותר מאשר דיאלוג מהחיים האמיתיים
• גם דמויות שאינן חכמות או משכילות צריכות לדבר ברמה הגבוהה ביותר שהן מסוגלות להגיע אליה
• גם כאשר דמות טועה, היא צריכה לטעות ב"רהיטות" רבה יותר מאשר בחיים האמיתיים

• אין בעיה לכתוב לצד ציטוט "אמרתי", היא אמרה" וכדומה. השורש א־מ־ר הוא נייטרלי ולא כל כך שמים לב להטיותיו. בכל מקרה, כשלא צריך אותו כדי להבין מיהו הדובר, עדיף לכתוב רק את הציטוט
• אפשר גם להסביר מי מדבר כרגע באמצעות תיאורים בתוך הדיאלוג ("פיונה נראתה כאילו שהיא באמת מתכוונת לזה"), וגם באמצעות פנייה ("פיונה, מה שלומך?") – על אף שלרוב אנשים אינם פונים זה לזה בשמם
• חשוב לא להגזים עם תיאורי הפעולה ("צעקתי בחוזקה", "אמרתי בציניות"…) ולתת לקוראים להבין מהטקסט עצמו את טון הדברים
• מומלץ להשתמש בכמה שפחות סימני קריאה!(!!!!!!1)
• חשוב להכיר היטב כל מקום שבו מתרחשת עלילת הספר, ולהתייחס למזג האוויר ולדברים השונים שמאפיינים את המקום
• בעניין זה, כשכתבתי את "המלך צ'ינגיס הראשון" ותיארתי מקומות שאיני מכיר אך קיימים במציאות, התבססתי לעתים קרובות על תיעוד קיים של המקומות – בטקסטים (בלוגים וכתבות), בתמונות (באמצעות חיפוש התמונות של גוגל), בסרטונים (באמצעות צפייה בסרטונים שצולמו באותם מקומות ב-YouTube) ובניווט וירטואלי (דרך השירות Google Street View)
• חשוב להתייחס לממד הזמן בסיפור – להאיץ או לדלג על תקופות שהן פחות רלוונטיות לעלילה. לדוגמה, במשפט כמו "האיש מילא את המאפרה ואשתו רוקנה אותה", ברור שדילגנו תוך רגע שעה קדימה. בהתאם לכך, צריך גם להאט כאשר מדובר בסצנות או קטעים חשובים בעלילה
• ניתן להשתמש בפלאשבקים ("הגיבור נזכר ב-X") על מנת להאיר את הגיבור באור מסוים או לספר לנו עליו פרטים נוספים. עם זאת, רצוי מאוד שהפלאשבקים לא יהיו ארוכים, אף שהם יכולים לכלול כמה שורות דיאלוג
• חשוב שסגנון הכתיבה יהיה עקבי. בין אם ה"קול" של המספר רשמי או לא רשמי, חמור סבר או הומוריסטי, המשפטים ארוכים או קצרים, הפסקאות ארוכות במיוחד או קצרצרות – לאורך זמן הסגנון צריך להיות אחיד
• כדי לשמור על אמינות התיאורים והדיאלוגים של כל דמות, רצוי להקריא אותם (בקול!) כדי להרגיש אם הם נשמעים "נכון"

זהו, עד כאן הטיפים לכתיבת סיפורת – עכשיו לכו לכתוב!

* המאמר פורסם לראשונה באתר "מכונת הכתיבה".

הגענו לחלק החביב עליי – גיבוש המבנה לרומן. לעתים קרובות מדי לא מתייחסים לחלק זה ברצינות הראויה, אך למיטב ניסיוני מדובר בסוגיה הקריטית ביותר בכתיבת סיפורת. תמיד התקשיתי להבין אנשים שמחליטים "לזרום" עם הכתיבה ולאלתר עלילה בלי לראות מראש את התמונה המלאה. הדבר משול בעיניי לבניית בית בלי תכנית אדריכלית. כן, בסוף יכול לצאת בטעות משהו נחמד ומיוחד, אבל אם אתם כבר הולכים להשקיע מיליונים בבית או שנים בכתיבה, לא תשקיעו בתכנון? אני השקעתי יותר מחצי שנה בבניית השלד העלילתי של "המלך צ'ינגיס הראשון", ואילולא הייתי עושה זאת הוא לא רק היה פחות טוב, אלא סביר שהייתי פורש מכתיבתו באמצע. העלילה שתכננתי היתה כל כך מגובשת, שכמעט לא סטיתי ממנה בהמשך. מסיבה זו, תהליך הכתיבה עצמו, שקצת חששתי ממנו בהתחלה, היה קל באופן מפתיע.

להלן טיפים לגיבוש מבנה עלילתי:

• צריכה להיות בעלילה "שאלה גדולה" אחת, שרק בסופה נדע עליה את התשובה (לדוגמה, "האם הגיבור ישרוד את המלחמה?" או "האם הגיבורים יממשו את אהבתם?"). רצוי שהתשובה לא תהיה כן/לא אלמנטריים (במידת האפשר, כמובן)
• בסיפור חייבים להיות קונפליקטים חיצוניים (למשל, אויבים שמפריעים לגיבור להשיג את מטרתו) וקונפליקטים פנימיים (קשיים אישיים או חוסר יכולת של הגיבור). הקונפליקטים צריכים להתעצם ככל שהעלילה מתקדמת
• רצוי להבהיר כבר במשפט/ים הראשון/ים של הספר היכן אנחנו נמצאים ומה יהיה הז'אנר העלילתי
• יש להציג בשלב מוקדם של הספר, באופן ישיר או עקיף, את ה"שאלה הגדולה"
• רצוי להתחיל את הסיפור ישר ב"אקשן", ולספק (רצוי באופן "אגבי") רק את המידע הנחוץ לקורא בנקודת הזמן הזו
• באמצע הסיפור נמסרים לנו פרטים נוספים על הדמויות, והדמות הראשית נתקלת ביותר ויותר קשיים שמערימים עליה אויביה (החיצוניים והפנימיים, כאמור) – עד לנקודת הפיצוץ. האויבים החיצוניים לא צריכים להיות בהכרח דמויות שליליות
• הסוף הוא יחסית קצר וכולל את שלוש ה-C's – שהן Crisis (משבר), Climax (שיא) ולבסוף Consequences (תוצאות). הסיום צריך להיות מפתיע, אך בדיעבד בלתי נמנע לאור ההתרחשויות והמגמות בעלילה
• לפעמים אפשר למצוא את "השאלה הגדולה" של הספר בתהליך הכתיבה, כאשר חושבים על ה-Climax בסוף
• ההתרחשויות בעלילה אינן חשובות יותר ממשמעותה המרכזית (ה-Theme שלה). הסופר צריך לשאול את עצמו, "על מה הספר הזה באמת?". את המשמעות צריך לסכם במסר או במשפט אחד ("הניגוד בין אהבה רומנטית ומגבלות הנישואין", "יצירת זהות עצמית בחברה סגורה"…) ולפעול בהתאם
• צריכה להיות לעלילה משמעות אחת מרכזית, אך ניתן להוסיף לה משמעויות נוספות במקביל להוספת עלילות משנה
• לא צריך "לדחוף" לקורא את המשמעות המרכזית של העלילה. הוא צריך להבין אותה בעקיפין, "בין השורות"
• לא צריך "לכפות" את המשמעות המרכזית על העלילה. עדיף לגבש באופן כללי את סיפור המסגרת העלילתי ולתת למשמעות המרכזית "לצוף מתוכו", ורק אז להדגיש יותר את המשמעות המרכזית במהלך העלילה

ג'ון טרובי מציג מספר דרישות בסיסיות שהעלילה צריכה לעמוד בהן:

• העלילה חייבת להיות אורגנית ולהציג את הפעולות שיובילו לשינוי אופיו של הגיבור, או להסביר מדוע שינוי זה אינו אפשרי
• כל האירועים בספר חייבים להיות חיוניים לעלילה וקשורים זה לזה באופן סיבתי
• יחד עם זאת, חשוב שיהיו בעלילה גילויים מפתיעים שלוקחים אותה לכיוונים אחרים
• כל פעולה צריכה להיות מידתית באורך ובקצב שלה ביחס לחשיבותה
• העלילה צריכה לנבוע באופן טבעי מתוך הדמות הראשית, ולא להיכפות על הדמויות על ידי המחבר
• השתלשלות האירועים צריכה להיות בעלת אחידות והשפעה טוטאליות, כך שלא תהיה אפשרות לחתוך חלקים מהעלילה בלי להרוס את כולה

המקורות לטיפים במאמר הזה ובמאמר הבא הם אותם מקורות שציינתי במאמר הראשון.

במאמר הבא (והאחרון בסדרה) אסכם את הטיפים לכתיבת תיאורים ודיאלוגים.

* המאמר פורסם לראשונה באתר "מכונת הכתיבה".

זהו הראשון מתוך שלושה מאמרים שיוקדשו לשאלה שמסקרנת רבים – כיצד כותבים ספר פרוזה?
מובן שיש גישות רבות בנושא, אך אסכם כאן ובמאמרים הבאים טיפים מועילים שנתקלתי בהם בשלושה ספרים מצוינים:

1. Writing Fiction של בית הספר הניו-יורקי לכתיבה, Gotham Writers Workshop
2. The Anatomy of Story מאת John Truby, שמתמחה בעיקר בתסריטים אם כי מתייחס לא מעט לספרים. אני ממליץ גם על ההרצאות המוקלטות של טרובי, שבהן הוא מתמקד בז'אנרים ספציפיים
3. The Seven Basic Plots: Why We Tell Stories, מאת הסופר והעיתונאי בעל השם הסמלי Christopher Booker

יש לציין כי על אף שלא התבססתי עליהם בכתיבת "המלך צ'ינגיס הראשון", יצאו לאחרונה גם בעברית מספר מדריכים ראויים לכתיבת סיפורת. אחד מהם, שסוקר ביעילות את ה-Basics בכתיבת סיפורת, הוא "איך כותבים סיפור" מאת אורי פרץ-שרון, שחלקים ממנו זמינים לקריאה חופשית באתרו.

אפתח בטיפים לאפיון דמויות:

• Show, Don't Tell – עיקרון כתיבה חשוב. לא לכתוב "אלינור אישה לא הגונה", אלא להכניס קטע בו רואים את אלינור עושה משהו לא הגון שלומדים ממנו על האופי שלה
• לחשוב מה מניע כל דמות בספר – מהן התשוקות והשאיפות שלה?

• עניין מרכזי בעלילה הוא "הגילוי העצמי". גם יריביו של הגיבור הראשי צריכים להיות אנושיים, והם צריכים ללמוד משהו זה מזה. "החזון המוסרי" של הספר הוא המיטב ממה שכל הדמויות, גם הטובות וגם הרעות, לומדות במהלך העלילה
• סיפור סיפורים אינו רק סביב הקונפליקטים בין דמויות, אלא גם בין הערכים שהן מייצגות

• יש להיזהר שלא ליפול לדמויות קלישאתיות, אלא להוסיף להן מאפיינים שיעשו אותן מורכבות – לא בתור "טיפוס" אלא בתור דמות אמיתית. לדוגמה, בנקאי עשיר שתורם כספים בסתר או שמחפש את אחותו האבודה
• שיטה טובה ליצירת דמויות אמיתיות היא יצירת ניגודים בהתנהגות שלהן. למשל, עובד שהוא נאמן וחנפן ליד המנהל שלו, אך ממורמר וביקורתי כשזה לא נמצא לידו
• חשוב שלדמויות, ובעיקר לדמות הראשית, יהיה פוטנציאל להשתנות. אמנם אופיין של הדמויות צריך "בגדול" להיות קונסיסטנטי, אך הן צריכות להיות דמויות שיכולות להפתיע ברגע הנכון, וכאלה שפוטנציאל השינוי שלהן נבנה באופן הדרגתי
• צריך להציב מכשולים רבים בדרכו של הגיבור – גדולים (כניסה לכלא) וקטנים (מחשב שלא עובד) כאחד
• יש לדעת כמה שיותר פרטים על הדמויות בכלל, ועל הדמות הראשית בספר בפרט, גם אם הם לא עולים על הכתב. ככל שתכירו טוב יותר את הגיבור (המראה, האופי וההיסטוריה שלו) – כך תכתבו אותו טוב יותר
• ארבע השיטות להצגת אופי של דמויות הן פעולה, דיבור, מראה ומחשבה. צריך לערבב ביניהן ולכלול רק פרטים רלוונטיים לסיפור
• מומלץ להימנע מבחירת שמות דומים מדי לדמויות שונות, כדי לא ליצור בלבול ביניהן. השם יכול לרמז משהו על אופיה של הדמות. רצוי שיהיו לדמויות גם שמות חיבה
• בעיה נפוצה היא שלעתים כל הדמויות הן מראה של הסופר. הדמויות השונות לא צריכות לדבר ולהתנהג באותו אופן. אפשר, למשל, לנסח משפטים של דמות אחת בצורה "חופרת", ושל דמות אחרת בצורה לקונית ותמציתית. רצוי שלדמות מסוימת יהיה ביטוי כלשהו שרק היא נוהגת להשתמש בו

במאמר הבא אסכם את הטיפים לגיבוש מבנה העלילה.

* המאמר פורסם לראשונה באתר "מכונת הכתיבה".

אני שמח להיות המרואיין הראשון בפודקאסט החדש של "מועדון כתב", שייסד הסופר ומומחה התוכן לירון פיין. הפודקאסט מיועד בעיקר לכותבים ולסופרים בראשית דרכם. במהלך יותר משעה ורבע (!) אני מספר כמעט על כל מה שעברתי בתחום. בהתחלת הראיון אני מדבר בעיקר על הפרויקטים הספרותיים שלי, החל מדקה 19 אני מדבר על תהליכי הכתיבה, מדקה 28 וחצי אני מדבר על ההוצאה לאור, ומדקה 57 אני מדבר על השיווק של ספרי האחרון והמעולה, "המלך צ'ינגיס הראשון". מוזמנים להאזין!

השתתפתי ב"סופרים ספרות עברית", פרויקט ספרותי לכבוד חג החנוכה ביוזמת הסופרות מרב זקס-פורטל ואיריס אליה כהן, שבמסגרתו סופרים ישראלים ממליצים על ספריהם של סופרים ישראלים אחרים. צפו בסרטון (שגרסתו הקולית שודרה היום גם ב"המוסף לספרות", תוכנית הרדיו של רונה גרשון-תלמי ברשת א' של קול ישראל):

 

שירלי סלע-לבבי, ד"ר לספרות השוואתית העושה בניכר, כתבה ביקורת מעמיקה ומעניינת במיוחד על "המלך צ'ינגיס הראשון", המשולבת בראיון קצר איתי, בבלוג שלה, Pendora Reviews.

היא כותבת: "הספר שיצא מתחת לידיו של ילון לא רק רלבנטי, עכשווי והכי ישראלי שאפשר, בדרכו העקיפה הוא גם טקסט שמעורב בנעשה בעולם לקראת סוף שנת 2016."

וגם: "כמו כל סאטירה טובה, הרומן של ילון הוא, בסופו של דבר, טקסט רציני מאוד למרות קלילותו. אם הייתי מורה לספרות או לאזרחות, הייתי נותנת לתלמידי לקרוא אותו כדי לדון איתם בשאלות שמאז ימי יוליוס קיסר ועד ימי טראמפ לא נס ליחן."

קראו והשכילו!