"המלך צ'ינגיס הראשון" נבחר כאחד מ"נבחרי 2016" של אתר בוקסילה.
לרגל הבחירה, הגרסה הדיגיטלית של הספר מוצעת שם בהנחה עד סוף החג.
על הספר "המלך צ'ינגיס הראשון" מאת יונתן ילון
"המלך צ'ינגיס הראשון" נבחר כאחד מ"נבחרי 2016" של אתר בוקסילה.
לרגל הבחירה, הגרסה הדיגיטלית של הספר מוצעת שם בהנחה עד סוף החג.
האתר "ספר השבוע" שמנוהל על ידי גדי איידלהייט, חובב התורה והאסטרונומיה ומבקר הספרים של העיתון "מקור ראשון", פרסם ביקורת חדשה על "המלך צ'ינגיס הראשון". הביקורת חיובית בעיקרה ("[הספר] יספק לכם כמה שעות קריאה מהנה"), אך לראשונה מזה ארבעים ביקורות אוהדות, זו גם מסויגת במידת מה. נו, גם זה קורה!
בסוף השבוע התפרסם ראיון איתי ב"קול רענן", המקומון המוביל (והיחיד) ברעננה. הרי הוא לפניכם:
שימו לב: ביום שני הקרוב, 7 בנובמבר, אעביר הרצאה בלתי נשכחת על ספרי המצוין "המלך צ'ינגיס הראשון" בספרייה המרכזית במדיטק חולון (גולדה מאיר 6, חולון). ההרצאה תתחיל בשעה 20:30 והיא בעיקרון מיועדת לשני מועדוני הקוראות של חולון, אך הכניסה היא חופשית לכולם. אתם מוזמנים!
בהמשך לפוסט שבו הסברתי מדוע בחרתי לקרוא לגיבור הספר טוראן, הנה כמה מהסודות שמאחורי בחירת שמות הדמויות האחרות והמקומות בספר:
את יציאתו של "המלך צ'ינגיס הראשון" ליווה קמפיין יחסי ציבור מוצלח במיוחד, שהובל על ידי אשת יחסי הציבור של ההוצאה. את הפרסומים השונים על הספר תוכלו לקרוא כאן.
בעברי עבדתי מספר שנים במשרד יחסי ציבור ואני מכיר היטב את התחום, אם כי יחסי ציבור לספרים היו תחום חדש בשבילי. לפיכך ניגשתי מראש לתחום בצורה מעט "רכושנית" – אני בקיא בתחום יחסי הציבור, מכיר הכי טוב את הספר ויש לי את המוטיבציה הכי גבוהה לקדם אותו… חששתי מכך שיחצנית "תיתקע באמצע", ולא ידעתי כיצד נוכל לעבוד במשותף.
החששות הללו נמוגו בפגישה הראשונה שלי איתה, שאורגנה על ידי המו"ל, רני גרף. הבנתי שעומדת מולי אשת מקצוע מנוסה וחריפה. דיברנו כמעט מיד על תוכניות קונקרטיות, גיבשנו רשימת עיתונאים משותפת וחילקנו בינינו משימות. "המלך צ'ינגיס הראשון" יצא מספר ימים לפני שבוע הספר, והיחצנית לא מיהרה לדחוף אותו אל תוך שטף הכתבות שכבר התגבשו, אלא העדיפה לחכות ששבוע הספר יסתיים ושהמדיה תפסיק להתמקד בו. הייתי מתוסכל מעט שהספר כבר בחוץ ועוד לא כותבים עליו, אך מיד לאחר שבוע הספר התברר שהטקטיקה שלה נכונה.
היחצנית היתה אחראית ישירות לפרסומים הבאים, כמעט כולם מהחודשיים שאחרי יציאת הספר: המלצה ואייטם נוסף ב"שבעה לילות" של ידיעות אחרונות, ראיון במוסף "גלריה" של עיתון הארץ ואייטם נוסף במוסף הספרים שלו, ראיון במסגרת כתבת רוחב במעריב, ביקורת גדולה ב-NRG, אייטם קטן ב"מקור ראשון", אזכור ב"בלייזר", ביקורת ב"לאשה" וראיון בגלי צה"ל. ההודעה לעיתונות הסטנדרטית שהוציאה התפרסמה כמו שהיא במקומון ידיעות חיפה, בערוץ 7 ועוד.
מעבר לרשימה המאוד מרשימה הזאת, לאייטמים נוספים אנו אחראים במשותף, מכיוון שהיחצנית שלחה עותקים לעיתונאים שפנו אליי בתגובה. לשתי תוכניות רדיו ברשת א' של קול ישראל, "המוסף לספרות" ו"בסימן קריאה", הוזמנתי ישירות. התפרסמו על הספר ביקורות בבלוגים אישיים ובפלטפורמות כמו "סלונה" ו"נוריתה" על ידי בלוגרים שהכירו אותי או לפחות שמעו עליי.
חלק מהפרסומים התאפשרו בזכות מעורבותו של רני, כגון אייטמים בבלוג "קורא בספרים", ביקורת באתר mako ופרסום הפרק הראשון של הספר ב-ynet (שהגיע לשם בכלל דרך אתר "עברית"). אייטם במקומוני רעננה על מפגש החתמה שערכתי בקניון רננים התפרסם בכלל ביוזמת הדוברות של סטימצקי. ההישג המרכזי שאני אחראי לו בלעדית, מעבר לפרסומים במסגרת מספר אתרים ובלוגים של חברים ומכרים, הוא ה-ראיון של ארבעת העמודים ב"מקור ראשון", שנולד מכיוון שהענקתי עותק של הספר לכתב העיתון בשבוע הספר בכיכר רבין.
זה לגבי "מאמצי המכירה". אבל מה לגבי התכנים עצמם? כאן היתה לי עצמאות מוחלטת. ההודעה הרשמית לעיתונות אמנם גובשה על ידי היחצנית ורני, קיבלתי ממנה כמה דגשים להצגת הספר, אבל החלטתי בעצמי מה לומר בראיונות. כאן הלכתי על שיטה שכבר הוכיחה את עצמה בקמפיין יחסי הציבור העצמאי (והמצליח לכשעצמו…) למשחק המחשב שפיתחתי, "אושר בלי גבולות". הכנתי מראש תשובות די מפורטות לכמה שאלות שציפיתי שישאלו אותי, כך שלמשל בראיון הטלפוני לגלי צה"ל פשוט הקראתי את התשובות מהדף, ובעיתונים ואתרים שונים מופיעים טקסטים דומים מאוד שהותאמו לשאלותיהם על בסיס התשובות המוכנות. אחרי הכול, נראה שכולם מרוצים!
אמש התארחתי ב"מועדון קוראות תל אביב", שכשמו כן הוא – מועדון של קוראות (לא קוראים!) מאזור תל אביב, שבמסגרתו הן נפגשות אחת לתקופה ומדברות על ספרים. מדובר בקונספט אמריקני שהובא לארץ על ידי דורית תמיר (כיום מהוצאת תמיר/סנדיק). מנהלת המועדון התל אביבי, שהזמינה אותי אליו עוד בשבוע הספר, היא שירה צובל, והאירוע התקיים בביתה של העורכת והבלוגרית שלומית ליקה.
לאירוע הגיעו 17 משתתפות (לפחות כפליים ממה שציפיתי), ש-15 מתוכן כבר סיימו לקרוא את "המלך צ'ינגיס הראשון" (!), מה שאפשר לי להעביר "הרצאה למתקדמות". התכוונתי "לנאום" כרבע שעה ואז לפתוח את הדיון לשאלות. מה שקרה בפועל הוא שלא סתמתי במשך שעתיים, ונראה שהמשתתפות דווקא אהבו את השטויות שיצאו לי מהפה – פרט לאחת שהיתה צריכה ללכת אחרי שעתיים, כולן נשארו עד הסוף המר. נשים מאוד מנומסות. בכל מקרה, חפרתי במשך שלוש שעות (שעתיים, הפסקה ואז עוד שעה) על הרקע שלי בכתיבה, על המחקר שערכתי לפני כתיבת הספר, על תהליכי הכתיבה והעריכה שעברתי, ועל הוצאת הספר לאור. הזכרתי אנקדוטות הקשורות בספר שזכו לצחקוקים רבים בקהל. כאמור, נשים מאוד מנומסות.
מעולם לא דיברתי בפעם אחת כל כך הרבה על הספר ועל עצמי, וזה היה נחמד מאוד. כמו טיפול פסיכולוגי מרוכז וארוך במיוחד, עם עוגות ויין, שכולו בחינם. כה מנומסות היו הנשים בקהל, שהוזמנתי בעקבות האירוע גם למועדון הקוראות של חולון (הדבר הזה רץ בכל הארץ), אז ייתכן שאמשיך לחפור לקבוצה חדשה של נשים שלא ידעו מה נפל עליהן.
לשם בחירת חלק משמות הדמויות בספר, בדקתי מהם השמות הנפוצים במדינות ה"סטניות" במרכז אסיה.
אחרי שגיבשתי רשימת שמות, חיפשתי אחר השם המתאים ביותר לגיבור.
לבסוף צמצתי את הרשימה לשלושה שמות: אנזור, ארקין וטוראן (מועמד נוסף היה מוגי, שלבסוף הפך לשם המשפחה, מוגאייב).
התייעצתי עם שלושה חברים מהו השם שנראה להם המתאים ביותר. התשובה של שלושתם היתה "ארקין".
ועדיין, משהו הרגיש לי לא נכון. השם ארקין הזכיר לי את מורי ארקין, המנהל לשעבר של אבא שלי, וגם היה בו משהו שלא נשמע לי "סטני" כל כך (על אף שמדובר כאמור בשם נפוץ באזור).
ב"טוראן" היה משהו שמאוד אהבתי. הוא הזכיר לי שמות משלושת התחביבים העיקריים שלי – ספרי הרפתקאות ופנטזיה (טרן מסדרת ספרי "פרידיין" המופלאה של לויד אלכסנדר), משחקי הרפתקה ממוחשבים (טורין מהקווסט הקלאסי Torin's Passage), ומוזיקה פופולרית משנות השמונים ותחילת התשעים (דוראן דוראן!).
ועדיין, הקונצנזוס סביב ארקין הפריע לי לבחור בטוראן.
באותו שבוע, חתמנו בעבודה שלי על הסכם שיתוף פעולה עם חברת תוכנה טורקית. לכבוד החתימה הגיעו לארץ שני מנהלים בחברה, שלאחד מהם קראו טוראן.
זה ה"סימן משמיים" שהייתי צריך.
"אנזור" סיים לבסוף כשמו של אבי הגיבור.
ומה עם "ארקין"? הוא לא נכנס בסוף. אולי בספר הבא…
הנה קולאז' חביב של תצלומים שחברים צילמו עם הספר בחו"ל על רקע הנופים המקומיים: