הגענו לחלק החביב עליי – גיבוש המבנה לרומן. לעתים קרובות מדי לא מתייחסים לחלק זה ברצינות הראויה, אך למיטב ניסיוני מדובר בסוגיה הקריטית ביותר בכתיבת סיפורת. תמיד התקשיתי להבין אנשים שמחליטים "לזרום" עם הכתיבה ולאלתר עלילה בלי לראות מראש את התמונה המלאה. הדבר משול בעיניי לבניית בית בלי תכנית אדריכלית. כן, בסוף יכול לצאת בטעות משהו נחמד ומיוחד, אבל אם אתם כבר הולכים להשקיע מיליונים בבית או שנים בכתיבה, לא תשקיעו בתכנון? אני השקעתי יותר מחצי שנה בבניית השלד העלילתי של "המלך צ'ינגיס הראשון", ואילולא הייתי עושה זאת הוא לא רק היה פחות טוב, אלא סביר שהייתי פורש מכתיבתו באמצע. העלילה שתכננתי היתה כל כך מגובשת, שכמעט לא סטיתי ממנה בהמשך. מסיבה זו, תהליך הכתיבה עצמו, שקצת חששתי ממנו בהתחלה, היה קל באופן מפתיע.
להלן טיפים לגיבוש מבנה עלילתי:
- צריכה להיות בעלילה "שאלה גדולה" אחת, שרק בסופה נדע עליה את התשובה (לדוגמה, "האם הגיבור ישרוד את המלחמה?" או "האם הגיבורים יממשו את אהבתם?"). רצוי שהתשובה לא תהיה כן/לא אלמנטריים (במידת האפשר, כמובן)
- בסיפור חייבים להיות קונפליקטים חיצוניים (למשל, אויבים שמפריעים לגיבור להשיג את מטרתו) וקונפליקטים פנימיים (קשיים אישיים או חוסר יכולת של הגיבור). הקונפליקטים צריכים להתעצם ככל שהעלילה מתקדמת
- רצוי להבהיר כבר במשפט/ים הראשון/ים של הספר היכן אנחנו נמצאים ומה יהיה הז'אנר העלילתי
- יש להציג בשלב מוקדם של הספר, באופן ישיר או עקיף, את ה"שאלה הגדולה"
- רצוי להתחיל את הסיפור ישר ב"אקשן", ולספק (רצוי באופן "אגבי") רק את המידע הנחוץ לקורא בנקודת הזמן הזו
- באמצע הסיפור נמסרים לנו פרטים נוספים על הדמויות, והדמות הראשית נתקלת ביותר ויותר קשיים שמערימים עליה אויביה (החיצוניים והפנימיים, כאמור) – עד לנקודת הפיצוץ. האויבים החיצוניים לא צריכים להיות בהכרח דמויות שליליות
- הסוף הוא יחסית קצר וכולל את שלוש ה-C's – שהן Crisis (משבר), Climax (שיא) ולבסוף Consequences (תוצאות). הסיום צריך להיות מפתיע, אך בדיעבד בלתי נמנע לאור ההתרחשויות והמגמות בעלילה
- לפעמים אפשר למצוא את "השאלה הגדולה" של הספר בתהליך הכתיבה, כאשר חושבים על ה-Climax בסוף
- ההתרחשויות בעלילה אינן חשובות יותר ממשמעותה המרכזית (ה-Theme שלה). הסופר צריך לשאול את עצמו, "על מה הספר הזה באמת?". את המשמעות צריך לסכם במסר או במשפט אחד ("הניגוד בין אהבה רומנטית ומגבלות הנישואין", "יצירת זהות עצמית בחברה סגורה"…) ולפעול בהתאם
- צריכה להיות לעלילה משמעות אחת מרכזית, אך ניתן להוסיף לה משמעויות נוספות במקביל להוספת עלילות משנה
- לא צריך "לדחוף" לקורא את המשמעות המרכזית של העלילה. הוא צריך להבין אותה בעקיפין, "בין השורות"
- לא צריך "לכפות" את המשמעות המרכזית על העלילה. עדיף לגבש באופן כללי את סיפור המסגרת העלילתי ולתת למשמעות המרכזית "לצוף מתוכו", ורק אז להדגיש יותר את המשמעות המרכזית במהלך העלילה
ג'ון טרובי מציג מספר דרישות בסיסיות שהעלילה צריכה לעמוד בהן:
- העלילה חייבת להיות אורגנית ולהציג את הפעולות שיובילו לשינוי אופיו של הגיבור, או להסביר מדוע שינוי זה אינו אפשרי
- כל האירועים בספר חייבים להיות חיוניים לעלילה וקשורים זה לזה באופן סיבתי
- יחד עם זאת, חשוב שיהיו בעלילה גילויים מפתיעים שלוקחים אותה לכיוונים אחרים
- כל פעולה צריכה להיות מידתית באורך ובקצב שלה ביחס לחשיבותה
- העלילה צריכה לנבוע באופן טבעי מתוך הדמות הראשית, ולא להיכפות על הדמויות על ידי המחבר
- השתלשלות האירועים צריכה להיות בעלת אחידות והשפעה טוטאליות, כך שלא תהיה אפשרות לחתוך חלקים מהעלילה בלי להרוס את כולה
המקורות לטיפים במאמר הזה ובמאמר הבא הם אותם מקורות שציינתי במאמר הראשון.
במאמר הבא (והאחרון בסדרה) אסכם את הטיפים לכתיבת תיאורים ודיאלוגים.
* המאמר פורסם לראשונה באתר "מכונת הכתיבה".