שתי נובלות וסיפור קצר על יחסי היומיום בין ילדים ומבוגרים ברוסיה ובישראל.
ביקורת:
על אף שאני בדרך כלל מחפש בספרים את הפנטסטי ויוצא הדופן, בהחלט אהבתי את הסיפורים ה"קטנים" והנוגעים ללב. במיוחד אהבתי את הנובלה שעל שמה קרוי הספר – שייר כותבת כל כך יפה דמויות של ילדים, והקטע שמילוצ'קה בורחת מאמא שלה בבית המרחץ שבר לי את הלב.
ציונתן:
(טוב מאוד)