במשפט אחד:

מומו, בן של זונה ערבייה, גדל בשכונת מצוקה בפריס במעונה העלוב של רוזה, ניצולת שואה וזונה לשעבר.

ביקורת:

מרגש לקרוא על הקשר האמיץ, העזרה ההדדית ושותפות הגורל בין מומו הילד המוסלמי ורוזה הקשישה היהודייה, לצד דמויות צבעוניות אחרות ברובע העוני. הסיפור קצת מדכא מדי לטעמי, אך הוא מנוסח היטב ונוגע ללב.

הערות:

הספר עובד לסרט בבימויו של משה מזרחי שזכה בפרט האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

ציונתן:

(יותר מבסדר)