-

 

כאן תמצאו תיאורים קצרצרים של 65 ספרים שקראתי בשנים האחרונות, כולם ספרים עלילתיים וכמעט כולם מתורגמים לעברית.

הביקורות מייצגות את דעתי בלבד.  כולן בגדר המלצות עם ציון 60 לפחות, מכיוון שספרים שאני לא אוהב אני לא טורח לקרוא עד הסוף...  תקצירי העלילות כוללים "ספוילרים", אך לרוב כאלה שאינם צפויים לפגוע בקריאת הספרים.

לניווט מהיר בין תיאורי הספרים לחצו על הקישור המתאים ברשימה הבאה, ועל מנת לשוב לתחילת העמוד חזרו אחורה (Back בסרגל הכלים של הדפדפן).  במידה ויש לכם הערות והמלצות, תוכלו ליצור איתי קשר.

יונתן ילון

 

 

רשימת הספרים:

 

אגאתה כריסטי – עשרה כושים קטנים

אוסקר ווילד – תמונתו של דוריאן גריי

אורסון סקוט קארד – המשחק של אנדר

אילן הייטנר – חוכמת הבייגלה

אלבר קאמי – הדבר

אלבר קאמי – הזר

אלזה מורנטה – אלה תולדות

אלי שרייבר (חתולי) – מותק

ארווין ד. יאלום – כשניטשה בכה

ארתור ס' קלארק – מפגש עם ראמה

אתגר קרת – צנורות

ג'. ד. סאלינג'ר – 9 סיפורים

ג'. ד. סאלינג'ר – התפסן בשדה השיפון

ג'. ר. ר. טולקין – ההוביט

ג'. ר. ר. טולקין – הסילמריליון

ג'. ר. ר. טולקין – שר הטבעות

גבריאל גרסיה מארקס – מאה שנים של בדידות

ג'וזף הלר – זמן סגירה

ג'וזף הלר – מילכוד 22

ג'וזף פיינדר – פרנויה

ג'ורג' אורוול – 1984

ג'ורג' אורוול – חוות החיות

ג'ראלד דארל – משפחתי וחיות אחרות

הרפר לי – אל תיגע בזמיר

ז'אן פול סארטר – אינטימיות

ז'וז'ה סאראמאגו – האדם המשוכפל

ז'וז'ה סאראמאגו – על העיוורון

ז'ול ורן – מסע לבטן האדמה

זיידי סמית – שיניים לבנות

חאלד חוסייני – רודף העפיפונים

טים פאוארס – גאות ושפל בים זר

טרי ברוקס – המלך הראשון לבית שאנארה

טרי ברוקס – חרב שאנארה

יאיר טריבלסי – 181 נשים על מגש בסלון

יאן מרטל – חיי פיי

יז'י קושינסקי – להיות שם

יקי מנשנפרוינד – אקדמיה: נפילתה של האימפריה האחרונה

ירוסלב האשק – החייל האמיץ שווייק

כריסטופר פאוליני – אראגון

כריסטופר פאוליני – הבן הבכור (אראגון 2)

כריסטופר פאוליני – בריסינגר (אראגון 3)

לויד אלכסנדר – ווסטמארק

לויד אלכסנדר – ספר השלשה

לויד אלכסנדר – היורה השחורה

לויד אלכסנדר – טירת ליר

ליאופולד מקגיניס – משחק קווסט

מארק האדון – המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה

מילן קונדרה – הקלות הבלתי נסבלת של הקיום

מרגרט וייס וטרייסי היקמן – רשומות רומח הדרקון

מריו פוצו – הסנדק

נועם זיו – יומולדת שמח, נוח

ניק הורנבי – ג'ולייט, הגרסה העירומה

ניק הורנבי – נאמנות גבוהה

ניק הורנבי – על הילד

סרוואנטס – דון קיחוטה

עמוס עוז – מיכאל שלי

עמוס עוז – קופסה שחורה

פול אוסטר – הטרילוגיה הניו-יורקית

פיליפ פולמן – המצפן הזהוב

פיליפ פולמן – הסכין המעודן

פיליפ פולמן – משקפת הענבר

פרנץ ורפל – ארבעים הימים של מוסה דאג

פרנץ קפקא – המשפט

צביקה עמית – קוד כחול

קריסטין קנוואי – משהו יקר

רוברט האריס – ארץ אבות

 

 

תיאורים:

 

אגאתה כריסטי – עשרה כושים קטנים

במשפט אחד: עשרה אנשים ללא קשר ביניהם מוזמנים לסוף שבוע באחוזה מפוארת באי בודד, ונרצחים בזה לאחר זה.

הערה: קראתי באנגלית, הוחלף מטעמי פוליטיקלי קורקט לשם "And Then There Were None" ותורגם לעברית.

ביקורת: כריסטי במיטבה, מצדיקה את הכינוי "מלכת הפשע" שדבק בה לאורך השנים – מקצוענית אמיתית עם כתיבה מהפנטת.  גם בתור מישהו שלא מחבב ספרי אימה, קראתי את הספר בעניין רב ונהניתי ממנו מאוד.

ציונתן: 87

 

אוסקר ווילד – תמונתו של דוריאן גריי

במשפט אחד: דוריאן גריי, צעיר אנגלי יפה תואר המשמש כמודל לציור, מתוודע לחברה הגבוהה והופך להיות יותר ויותר מושחת.

ביקורת: לא ממש כוס התה שלי, אבל הספר שומר על רמת עניין סבירה לכל אורכו, וכולל הברקה גאונית של ציור שמשתנה בהתאם למעשיו של הגיבור.

ציונתן: 75

 

אורסון סקוט קארד – המשחק של אנדר

במשפט אחד: הילד אנדרו וויגין מגויס לבית ספר ללחימה, במטרה להפוך לאסטרטג צבאי שיציל את המין האנושי מפלישה חללית.

ביקורת: במשך כל הספר מעוררים אצלך ציפייה למלחמה אינטרגלקטית מרהיבה, שמסתיימת למרבה האכזבה בקול ענות חלושה.  ספר לא רע, אבל אני לא מבין כיצד הוא הפך לאחת מקלאסיקות ה"חובה" של המדע הבדיוני.

ציונתן: 63

 

אילן הייטנר – חוכמת הבייגלה

במשפט אחד: גולן, צעיר תל אביבי, מתקשה להתבגר ומתאהב קשות בדקלה.

ביקורת: ספר עם כתיבה ותובנות ב"גובה הדשא", אבל כזה שלעיתים קרובות מצליח לעשות את מה שכנראה התכוון – לספק כמה שעות של גוד-טיים ואפילו כמה רגעים מרגשים. 

ציונתן: 67

 

אלבר קאמי – הדבר

במשפט אחד: תושבי עיר באלג'יריה מתמודדים עם מגפת דבר קטלנית שקוטלת אותם זה אחר זה.

ביקורת: תמיד הייתה לי חולשה לספרים אפוקליפטיים, אך התאכזבתי ממנו מאוד בהשוואה ל"הזר" של קאמי.  למרות זאת, הוא שווה קריאה ועשיר בתובנות פילוסופיות על היחיד והחברה.

ציונתן: 70

 

אלבר קאמי – הזר

במשפט אחד: מרסו, צרפתי שחי באלג'יריה, רוצח ערבי "בגלל השמש" ומואשם בכך שלא בכה בהלוויית אמו.

ביקורת: יצירת מופת לא מתפשרת, המשלבת תיאורים מרתקים עם תובנות מרשימות וחפות מסנטימנטים.  נחשב כאחד מהספרים הבולטים שמבטאים את הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית (קיומית), שקאמי היה ממבשריה הבולטים.

ציונתן: 98

 

אלזה מורנטה – אלה תולדות

במשפט אחד: אידה, יהודייה עניה ברומא של מלחמת העולם השנייה, נאנסת על ידי נאצי ומגדלת את הילד שנולד בתקופת המלחמה ולאחר מכן.

ביקורת: ספר ארוך ומדכא במיוחד, אך כתוב בכשרון רב ובאופן מאוד אנושי.  אסתכן ואכתוב שסביר שהוא ידבר יותר לקהל הנשי. 

ציונתן: 76

 

אלי שרייבר (חתולי) – מותק

במשפט אחד: אם חד-הורית יולדת את המשיח ועוברת ללונדון.

ביקורת: ספר שכתוב בצורה מרעננת ובלתי שגרתית, נע בין תיאורים ריאליסטיים לסוריאליסטיים, אך נמתח בהמשך כמו מסטיק והולך קצת לאיבוד.

ציונתן: 60

 

ארווין ד. יאלום – כשניטשה בכה

במשפט אחד: ד"ר יוזף ברויר עושה טיפול פסיכולוגי לפרידריך ניטשה, שעושה לו טיפול פילוסופי.

ביקורת: מלא בפטפוטים אינסופיים על פסיכולוגיה ופילוסופיה, אבל נבנה באופן די משכנע. אידיאלי עבור אנשים שאוהבים את השטויות האלה. 

ציונתן: 77

-

ארתור ס' קלארק – מפגש עם ראמה

במשפט אחד: צוות אסטרונאוטים יוצא לחקור כוכב מסתורי בצורת גליל מתכתי, שנכנס במפתיע למערכת השמש.

ביקורת: למרות שאין תשובות ברורות לשאלות שעולות בספר, שבקושי יש בו טיפה של רגש, ושאני לא כל כך מחבב ספרים עם חלליות, רובוטים וחייזרים, אני חייב להודות שהוא היה לא רע בכלל. 

ציונתן: 78

-

אתגר קרת – צנורות

במשפט אחד: אוסף של סיפורים קצרים על ההוויה הישראלית, שהפכו לסמל עבור דור שלם של גרפומנים.

ביקורת: אחד מהספרים הישראליים שמזוהים ביותר עם שפה נמוכה/מדוברת.  לא אחיד ברמתו, עם כמה סיפורים מוצלחים במיוחד וכמה שניתן היה לוותר עליהם.

ציונתן: 73

 

ג'. ד. סאלינג'ר – 9 סיפורים (לאסמה באהבה ובסיאוב)

במשפט אחד: אוסף של סיפורים קצרים על ההוויה האמריקנית, שעוסקים בעיקר בהתמודדויות של צעירים עם החיים.

ביקורת: סיפורים מאוד קריאים המתאפיינים בסגנונו הלא-מתיפייף של סאלינג'ר, אך לא כאלה שמנעו ממנו להישאר סופר של ספר אחד ("התפסן משדה השיפון").

ציונתן: 74

 

ג'. ד. סאלינג'ר – התפסן בשדה השיפון

במשפט אחד: הולדן קולפילד, נער אמריקני מתוסבך שנזרק מפנימייה, עושה את דרכו לבית המשפחה בניו יורק, ותוהה בדרך לאן הברווזים הולכים כשהאגם קפוא.

ביקורת: ספר משעשע ועצוב גם יחד, שבמרכזו גיבור שמאוד מצליח לעורר הזדהות.  כתוב ללא תיאורים וגינונים מיותרים, יוצא נגד הזיוף של החברה ומזכיר מה זה להיות נער מתבגר.

ציונתן: 90

 

ג'. ר. ר. טולקין – ההוביט

במשפט אחד: בילבו באגינס, הוביט המתגורר בניחותא בפלך, מצטרף לחבורה של גמדים למסע מסוכן לשחרור ארצם מאימתו של הדרקון סמוג, ומוצא בדרך טבעת קסומה.

ביקורת: הרפתקה מופלאה ומלאת דמיון בעולם פנטזיה משכנע, שלא לוקחת עצמה יותר מדי ברצינות.

ציונתן: 90

 

ג'. ר. ר. טולקין – הסילמריליון

במשפט אחד: חמישה סיפורים מיתולוגיים המתארים את תולדותיו של עולם הפנטזיה שברא טולקין.

ביקורת: אגדות דרמטיות ורבות קסם, אך כאלה שאינן עומדות בסטנדרטים הבלתי-אפשריים של "שר הטבעות" ו"ההוביט".

ציונתן: 82

 

ג'. ר. ר. טולקין – שר הטבעות (כל הטרילוגיה)

במשפט אחד: פרודו באגינס יוצא עם חבריו להשמיד את הטבעת שמצא דודו בילבו, כאשר במקביל מתחוללת מלחמת עולם של בני אדם, אלפים וגמדים נגד כוחותיו של שר האופל סאורון.

ביקורת: סאגה מדהימה וחמורת סבר, המגוללת מאבק אפי של טוב ורע שמתרחש בעולם המתואר באופן אמין במיוחד.  חוויית הפנטזיה העמוקה והמרגשת ביותר שעברתי בחיי.

ציונתן: 100

 

גבריאל גרסיה מארקס – מאה שנים של בדידות

במשפט אחד: מאבקים ואסונות בחיי משפחה קולומביאנית לאורך כמה דורות.

ביקורת: ספר מעניין עם שלל דמויות ססגוניות והרבה מלחמות, בגידות ויצרים.  על הדרך לומדים קצת על ההיסטוריה של קולומביה, ומבינים למה הפכה לאחת מהיצואניות הבולטות של טלנובלות.

ציונתן: 86

 

ג'וזף הלר – זמן סגירה

במשפט אחד: ארבעים שנה לאחר האירועים ב"מלכוד 22", יוסאריאן עדיין סובל מהיפוכונדריה, נפגש עם חבריו מהספר הראשון, ושוקל כיצד להתמודד עם שואה גרעינית.

ביקורת: כל הספרים של ג'וזף הלר פרט ל"מלכוד 22" לא זכו להצלחה, אך למעשה מדובר כאן בספר המשך סביר בהחלט.  רובו מתנהל בעצלתיים, אבל הסוף שלו פשוט נפלא.

ציונתן: 77

 

ג'וזף הלר – מילכוד 22

במשפט אחד: יוסאריאן, טייס אמריקני המוצב באיטליה במלחמת העולם השניה, מנסה כל דבר במטרה להשתמט ממשימותיו המסוכנות.

ביקורת: מצחיק ככל שספר על מלחמה יכול להצחיק, מלא בסצנות אבסורדיות וסתירות מתחכמות, ומומלץ במיוחד לחיילים או משוחררים טריים מצה"ל.

ציונתן: 90

 

ג'וזף פיינדר – פרנויה

במשפט אחד: אדם קסידי, עובד היי-טק זוטר שהסתבך, נשלח לרגל בחברה מתחרה ומזנק בה לצמרת באופן מטאורי.

ביקורת: מותחן סולידי ומהוקצע עם סוף מפתיע.  מתמקד במזימות עסקיות ו"דריכה על גופות", נושאים שאינם חביבים עליי במיוחד, אך עושה זאת באופן מאוד משכנע.

ציונתן: 85

 

ג'ורג' אורוול – 1984

במשפט אחד: וינסטון סמית, פקיד מפלגה באימפריה טוטליטרית ללא חופש מחשבה, מחפש אהבה וקורא תיגר על "האח הגדול" שרואה הכול.

ביקורת: יצירה כבדת משקל, מטרידה, מדכאת ומרתקת בו זמנית.  הספר נכתב בזמנו כביקורת על הקומוניזם הסובייטי, אך למרבה הצער מצליח לשמור על רלוונטיות גם בימינו.

ציונתן: 94

 

ג'ורג' אורוול – חוות החיות

במשפט אחד: קבוצה של חיות המשתחררות מהעול של בני האדם, מגלות שגם בחברה השוויונית שייסדו יש שווים יותר ושווים פחות.

ביקורת: חלש משמעותית מ"1984", אם כי יותר קריא וקליל.  אולם אל תטעו – עדיין מדובר בספר פילוסופי של ג'ורג' אורוול ולא בסיפור על חיות חמודות.

ציונתן: 77

 

ג'ראלד דארל – משפחתי וחיות אחרות

במשפט אחד: ג'רי, ילד אנגלי שמשפחתו המטורללת עוברת להתגורר באי היווני קורפו, חוקר את החי והצומח באי.

הערה: מבוסס על סיפור אמיתי.

ביקורת: ספר ששום דבר משמעותי לא קורה בו, ועדיין קשה שלא להתאהב בו.  מתאים כקריאה קלילה וסימפטית כשאתם בחופשה (או כשאתם חולמים להיות בחופשה).

ציונתן: 81

 

הרפר לי – אל תיגע בזמיר

במשפט אחד: סקאוט, ילדת טום-בוי בת 9 שגדלה עם אביה ואחיה הגדול, לומדת את עובדות החיים באלבמה הגזענית של 1935.

הערה: קראתי באנגלית, נקרא במקור To Kill a Mockingbird ותורגם לעברית.

ביקורת: מתנהל בעצלתיים כמעט בלי אירועים דרמטיים, אך מצטיין באפיון הדמויות ומשתפר עם הזמן. קלאסיקה מודרנית שמצליחה להעביר באופן מחויך מסר חברתי בוטה לזמנה, ויחד עם זאת בהחלט לא הספר השישי הכי טוב בהיסטוריה.

ציונתן: 80

 

ז'אן פול סארטר – אינטימיות

במשפט אחד: חמישה סיפורים קצרים שעוסקים בהתמודדויות של אנשים עם החברה, מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית (קיומית).

ביקורת: מכיל שני סיפורים מוצלחים במיוחד, אחד על ילדותו של מנהיג והשני על נידונים למוות.  טוב יותר מ"הבחילה", הרומן הבולט של סארטר, אך עדיף לקרוא את "הזר" של קאמי לפני שניגשים אליו.

ציונתן: 84

 

ז'וז'ה סאראמאגו – האדם המשוכפל

במשפט אחד: טרטוליאנו מאסימו אפונסו, מורה להיסטוריה בודד, משועמם ועם שם ארוך מדי, מגלה תוך צפייה בסרט וידיאו שחקן שנראה בדיוק כמוהו, ומחליט שהוא חייב לפגוש אותו.

ביקורת: רוב הספר, ובעיקר חלקו הראשון, מלאים, סליחה על הביטוי, בזיוני שכל בלתי פוסקים, שבאים על חשבון עלילה כלשהי, מה שגורם לספר להיראות כמו תרגיל יבש בכתיבה מליצית.  עם זאת, סאראמאגו, שידוע בחוסר חיבתו היתרה לשימוש בנקודות בסוף משפטים, היה מקבל ציון "עובר", ללא ספק, בתרגיל המדובר, ולקראת סוף הספר, העלילה משתפרת פלאים, וכמעט הופכת אותו ליצירת מופת.

ציונתן: 73

 

ז'וז'ה סאראמאגו – על העיוורון

במשפט אחד: כל תושביה של עיר נדבקים בעיוורון מסתורי, פרט לאישה אחת החוזה באנדרלמוסיה שהמגפה גורמת.

ביקורת: ספר דרמטי ומטלטל בצורה יוצאת דופן.  דן באופן ביקורתי במוסר השברירי ובטבע החייתי של האדם, ונקרא לכל אורכו בנשימה עצורה.

ציונתן: 90

 

ז'ול ורן – מסע לבטן האדמה

במשפט אחד: מדען ואחיינו יוצאים להר געש באיסלנד, לאחר שגילו שניתן להגיע דרכו למרכז של כדור הארץ.

הערה: קראתי באנגלית, נקרא "Journey to the Center of the Earth" (אך נכתב במקור בצרפתית) ותורגם לעברית.

ביקורת: ז'ול ורן נחשב לאחד מחלוצי המדע הבדיוני, והספר הזה שנכתב באמצע המאה ה-19 "מחזיק מים" גם היום.  הוא כתוב במקצוענות רבה ושומר על אמינות פנימית, אם כי לא נרשמו במהלכו יותר מדי רגעים מרגשים.

ציונתן: 76

 

זיידי סמית – שיניים לבנות

במשפט אחד: שלוש משפחות של מהגרים בלונדון (ג'מייקנית, בנגלית ויהודית) מתערבבות זו בזו, בעוד שבני המשפחות מחפשים זהות ואמונה משלהם.

ביקורת: לזיידי סמית יש כשרון אדיר לאפיון דמויות, ובספר הזה לא חסרות מהן – יש משהו כמו עשר דמויות ראשיות...  הן מתוארות באופן שובה לב, ולמרות שאין הרבה התרחשויות משמעותיות בספר, זה תענוג לקרוא אותו.

ציונתן: 87

 

חאלד חוסייני – רודף העפיפונים

במשפט אחד: אמיר, ילד אפגני מבית עשיר שהופך למהגר קשה יום באמריקה, חוזר בתור מבוגר לאפגניסטן של הטאליבאן במטרה להתמודד עם סיוט מהעבר.

ביקורת: היה אחד מרבי המכר הגדולים של השנים האחרונות בארץ ובעולם, ובצדק.  מסופר באופן זורם ומרתק, וכולל שלוש סצנות אלימות וקשות במיוחד לקריאה.

ציונתן: 87

 

טים פאוארס – גאות ושפל בים זר

במשפט אחד: ג'ון צ'אנדאגנאק, צעיר אנגלי שמפליג לקאריביים בתחילת המאה ה-18 בעקבות ירושה, הופך מבלי להתכוון לפיראט ומנסה להציל את אהובתו מזומבים אימתנים.

הערה: קראתי באנגלית, נקרא במקור "On Stranger Tides" ולא תורגם לעברית. שימש כהשראה לסדרת משחקי ההרפתקה הגאונית Monkey Island.

ביקורת: הספר אינו יצירת מופת, אך הוא מצטיין בתיאור אמין של תקופה אחרת ועולם קסום, מכיל כמה סצינות מותחות במיוחד, ונוטה להיות מהנה באופן כללי.

ציונתן: 78

 

טרי ברוקס – המלך הראשון לבית שאנארה

במשפט אחד: אלפים, גמדים ובני אדם מתאגדים כדי להציל את העולם מצבאותיו של שר המכשפים ברונה, שבו ניתן להילחם רק באמצעות חרב קסומה.

ביקורת: חיקוי סיסטמתי וחסר בושה של "שר הטבעות", אבל החיקוי הנהדר ביותר שאפשר להעלות על הדעת.  מרשים מאוד ברמת הכתיבה והתקדמות העלילה, "שואב פנימה" ומתגמל ברמה הרגשית.

ציונתן: 93

 

טרי ברוקס – חרב שאנארה

במשפט אחד: שיאה אוהמספורד, חצי-אדם וחצי-אלף, יוצא יחד עם חבורה נועזת להשיג את חרב שאנארה, כלי הנשק היחיד שיוכל למנוע משר המכשפים ברונה להשתלט על העולם.

ביקורת: אם "המלך הראשון לבית שאנארה" מחקה את "שר הטבעות", כאן זה ממש "שר הטבעות ב-400 ומשהו עמודים במקום ב-1,000 ומשהו". אך למרות חוסר המקוריות מדובר בספר מרתק, מסעיר ומהנה במיוחד!

ציונתן: 88

 

יאן מרטל – חיי פיי

במשפט אחד: נער הודי מוצא עצמו תקוע במשך חודשים על סירת הצלה יחד עם צבוע, זברה, אורנג-אוטנג וטיגריס אנושי במיוחד.

ביקורת: ההתחלה של הספר צולעת ולא קשורה להמשך העלילה, הסוף מפתיע ומזעזע לחלוטין, ובין לבין יש הרפתקת הישרדות מסקרנת במיוחד.

ציונתן: 87

 

יאיר טריבלסי – 181 נשים על מגש בסלון 

במשפט אחד: גבר מפרסם בעיתון מודעה לפיה הוא מחפש את "האישה הנכונה", מקבל טלפונים מ-181 בחורות ומתעד את הפגישות איתן.

ביקורת: מלא בתיאורים סטריאוטיפים ומוגזמים, הכתיבה לרוב בינונית, אך עדיין מדובר בספר שכנראה ישעשע את הרווקים שבינינו.

ציונתן: 66

 

יז'י קושינסקי – להיות שם

במשפט אחד: שאנס גרדינר, גנן מוגבל שכלית שכל חייו צפה בטלוויזיה ולא יצא מהבית, נאלץ לצאת החוצה בעקבות מותו של בעל הבית, ונתקל באנשים רמי מעלה שבטוחים משום מה שהוא גאון.

ביקורת: מעביר באופן יעיל וברור מסר על נהירת ההמונים אחר קלישאות ודיבורים ריקים מתוכן.  מאוד משעשע ויותר מדי קצר (בניגוד לסרט שהיה מאוד רציני ויותר מדי ארוך, אבל עדיין מוצלח).

ציונתן: 84

   

יקי מנשנפרוינד – אקדמיה: נפילתה של האימפריה האחרונה 

במשפט אחד: יוביס פרטריוס, סטודנט שנה ראשונה באוניברסיטה, מתחיל עם מרצה להיסטוריה ומתוודע לתככי האקדמיה.

ביקורת: העלילה מעניינת מספיק כדי לצלוח את הספר, אך הוא מאבד פוקוס מספר פעמים וכולל יותר מדי פטפוטים מיותרים.

ציונתן: 60

-

ירוסלב האשק – החייל האמיץ שווייק

במשפט אחד: חייל צ'כי מטומטם וחסר תועלת מגויס לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית המתפוררת, כדי להילחם למען הקיסר ירום הודו.

ביקורת: הבן הרוחני של "דון קיחוטה" והאב הרוחני של "מלכוד 22". נכתב על מלחמת העולם הראשונה, אך אקטואלי לא פחות גם כיום. קריאה מבדרת במיוחד, עם אנטי-גיבור בלתי נשכח ומשפטים אלמותיים כמו "נתראה בשעה שש אחרי המלחמה".

ציונתן: 88

 

כריסטופר פאוליני – אראגון

במשפט אחד: הנער אראגון מוצא ביצה של דרקונית, מגדל אותה, ויחד הם מצטרפים לכוחות המורדים במנהיג האימפריה המרושע.

ביקורת: נכתב על ידי הסופר החל מגיל 15, והדבר ניכר בכתיבה הבוסרית והפשטנית.  למרות זאת, קשה להתעלם מכך שבספר הזה יש הרבה קסם, תרתי משמע.  אפשר לוותר על הסרט.

ציונתן: 76

 

כריסטופר פאוליני – הבן הבכור (אראגון 2)

במשפט אחד: אראגון המתבגר והדרקונית סאפירה ממשיכים במסעם נגד האימפריה, ובמקביל בן דודו רוראן נאלץ לצאת לקרב על חייו וחיי אהובתו.

הערה: קראתי באנגלית, נקרא במקור Eldest ותורגם לעברית.

ביקורת: פחות מרגש מקודמו, אבל "עושה את העבודה" בתור ספר המשך סביר.  קראו אותו רק אם אהבתם את "אראגון".

ציונתן: 70

-

כריסטופר פאוליני – בריסינגר (אראגון 3)

במשפט אחד: אראגון טס בסבבה שלו לשליחויות דיפלומטיות וזוכה לחנופה זולה מצד כל גורם אפשרי, בעוד רוראן קורע את התחת בשדה הקרב.

הערה: קראתי באנגלית, נקרא במקור Brisingr ותורגם לעברית. 750 עמודים וחצי שנה של קריאה.

ביקורת: ארוך כאורך הגלות ונמתח כמו מסטיק, אך מפעם לפעם מבליחות סצנות אקשן נהדרות. אם שרדתם את שני הספרים הראשונים, מן הראוי שתקראו גם אותו.

ציונתן: 75

 

לויד אלכסנדר – טרילוגיית ווסטמארק (1) – ווסטמארק

במשפט אחד: נער בשם תיאו שעובד בבית דפוס מוצא עצמו בצד הלא-נכון של החוק בממלכת ווסטמארק, ומצטרף לחבורת נוודים הכוללת ילדה פרועה, רופא מתחזה וגמד.

הערה: קראתי באנגלית, נקרא במקור "Westmark" ולא תורגם לעברית.

ביקורת: על עטיפת הספר נכתב בצמוד לשמו של לויד אלכסנדר: "Grand Master of Fantasy", וכמה שזה נכון. העלילה אמנם "ריאליסטית" יחסית ואינה מגיעה לרמתם של ספרי "מחזור ארץ פרידיין" הראשונים, אך אלכסנדר הצליח לשחזר את יכולתו לכתוב הרפתקה מלהיבה, שמבטאת שוב את מסריו אוהבי-האדם.

ציונתן: 79

 

לויד אלכסנדר – מחזור ארץ פרידיין (1) – ספר השלשה

במשפט אחד: טרן, סגן-חזירן חובב הרפתקאות הגדל בחוותו של המכשף דולבן, יוצא לחפש את החזירה הן-ון שברחה מהחווה, ובדרך מוצא חברים חדשים ולוקח חלק במלחמה נגד אדון ארץ המוות.

ביקורת: מתויג בדרך כלל כספר לילדים ולנוער, אך מתאים לא פחות למבוגרים שלא ויתרו על הדמיון.  לויד אלכסנדר "לוקח את הקורא ביד" להרפתקה מופלאה עם דמויות בלתי נשכחות.

ציונתן: 91

 

לויד אלכסנדר – מחזור ארץ פרידיין (2) – היורה השחורה

במשפט אחד: טרן וחבריו מנסים למצוא להשמיד קדרה המשמשת את האויב ליצירת לוחמים בני אלמוות, שנחטפה על ידי שלוש מכשפות ציניקניות.

ביקורת: המשך מסעות ההתבגרות של טרן, שאינם נופלים מקודמיהם.  ספר מקסים ושובה לב עם הדמויות האהובות מהספר הראשון, אך כזה שעומד גם בפני עצמו.  הוליד סרט של דיסני ומשחק מחשב – שניהם מומלצים בחום.

ציונתן: 91

 

לויד אלכסנדר – מחזור ארץ פרידיין (3) – טירת ליר

במשפט אחד: טרן יוצא יחד עם חבריו להציל את חברתו איילינוי שנחטפה על ידי המלכה המרושעת אחרן. 

ביקורת: צל חיוור של שני הספרים הקודמים, אך עדיין חוויה נעימה כתמיד.  מומלץ למי שכבר קרא את שני הספרים הראשונים בסדרה.

ציונתן: 74

 

ליאופולד מקגיניס – משחק קווסט

במשפט אחד: מנכ"ל חברת משחקי המחשב Madre מתמודד עם רכישה עוינת של החברה, אישה שמשוכנעת שהיא חיה בתוך משחק הרפתקה ובת שחיה רק בעולם הווירטואלי.

הערה: קראתי באנגלית, נקרא במקור "Game Quest" ולא תורגם לעברית. מבוסס על סיפורה האמיתי של חברת Sierra On-Line.

ביקורת: ספר בינוני עבור מי שלא מכיר משחקי מחשב, מומלץ למי ששיחק במחשב בשנות התשעים, וחובה עבור מי שאהב את ה"קווסטים" הקלאסיים של Sierra.

ציונתן: 70

-

מארק האדון – המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה

במשפט אחד: כריסטופר בון, נער גאון עם הפרעה התנהגותית, יוצא לחקור מי רצח את הכלב של השכנים ומגלה הרבה יותר מזה.

ביקורת: שיטוטים הזויים עם גיבור שאתה כל הזמן מתלבט אם לחבק אותו או להעיף לו סטירה.  כתיבה יוצאת דופן ומאוד זורמת.

ציונתן: 84

 

מילן קונדרה – הקלות הבלתי נסבלת של הקיום

במשפט אחד: תומס, רופא צ'כי שמאבד את עבודתו בעקבות הפלישה הרוסית לפראג, משכיב את כל מה שזז.

ביקורת: רומן "כבד" למדי, עמוס בתובנות פילוסופיות מעמיקות, וכאלה שדווקא יגרמו לכם לרצות להמשיך לקרוא.

ציונתן: 86

 

מרגרט וייס וטרייסי היקמן – רשומות רומח הדרקון (הטרילוגיה)

במשפט אחד: חבורת לוחמים שנפגשת לאחר פרידה ארוכה, יוצאת להגן על העולם מפני פלישה של צבא דרקונים וחייזרים דמויי-לטאות בהנהגתה של מלכת האופל.

ביקורת: סדרה שהושמצה על ידי הרבה חובבי פנטזיה "רציניים".  כל ההאשמות נכונות: היא אכן סוג של "טלנובלה", הדמויות שטחיות והעלילה לא מצטיינת במקוריות יתרה.  ולמרות הכול – מדובר באופציה מצוינת עבור כל חובב פנטזיה שמחפש סיפור זורם ומהנה, עם הרבה אקשן ואפילו כמה רגעים מרגשים.

ציונתן: 81 

 

מריו פוצו – הסנדק

במשפט אחד: סיפורה של אימפריית הפשע של משפחת קורלאונה, אשר היווה את הבסיס לסרט הראשון (וחלק מהשני) בטרילוגיית הסרטים המוערכת ביותר אי-פעם.

הערה: קראתי באנגלית, נקרא במקור "The Godfather". כנראה שתורגם לעברית, אך כבר לא ניתן להשגה בחנויות ארצנו.

ביקורת: לא פחות טוב מהסרט (שהוא באמת מעולה), וכולל הרבה דמויות וסיפורים שהוצגו בו "על קצה המזלג" או שכלל לא הופיעו בו. "מיתולוגיה מודרנית" שכתובה בשפה פשוטה וקולחת, ואין בה רגע דל.

ציונתן: 90

 

נועם זיו – יומולדת שמח, נוח

במשפט אחד: נוח, דוקטורנט לפילוסופיה שנשוי לאישה קרייריסטית, מגיע לתובנה שזה לא מוסרי לעבוד וגם מממש אותה.

ביקורת: כפי שסיינפלד היה אומר, זה ספר "על שום דבר", וכמו פרק בינוני של סיינפלד, גם הוא מצליח להצחיק רוב הזמן.

ציונתן: 74

 

ניק הורנבי – ג'ולייט, הגרסה העירומה

במשפט אחד: אנני, בחורה משועממת מעיירה נידחת באנגליה, צריכה להתמודד עם בן זוג שמעריץ באובססיביות כוכב רוק נשכח משנות השמונים, וגם עם כוכב הרוק עצמו.

ביקורת: ספר טיפוסי של הורנבי העוסק בנושאים החביבים עליו – מוסיקה, אובססיה ומערכות יחסים. אחד מהפחות טובים שלו, אך עדיין כזה שצפוי להעביר לכם כמה שעות בנעימים. קראו אותו אם כבר קראתם את "על הילד" ו"נאמנות גבוהה".

ציונתן: 71

-

ניק הורנבי – נאמנות גבוהה

במשפט אחד: רוב פלמינג, הבעלים של חנות תקליטים כושלת בלונדון, נזרק על ידי חברתו ויוצא לפגוש מחדש את כל האקסיות שלו כדי להבין למה הן עזבו אותו.

ביקורת: ספר שהזדהיתי איתו במיוחד (גם אני, כמו גיבור הספר, וכפי שתראו בהמשך העמוד, נוטה לדרג את "5 הגדולים" בכל קטגוריה אפשרית).  הרבה אזכורים של מוסיקת פופ (עוד נושא חביב עליי), והרבה דיאלוגים מבדרים.

ציונתן: 89

 

ניק הורנבי – על הילד

במשפט אחד: חייו של ויל, רווק הולל שמסרב להתבגר, מקבלים תפנית כאשר הוא פוגש בילד בוגר ורציני.

הערה: קראתי באנגלית, נקרא במקור "About a Boy" ותורגם לעברית.

ביקורת: ניק הורנבי מבין בנפש האדם, והצליח לטוות בידי אמן סיפור סימפטי ונוגע ללב.  אפילו הסרט עם יו גרנט (שתורגם כאן משום מה ל"רווק פלוס ילד") היה די מוצלח.

ציונתן: 90

 

סרוואנטס – דון קיחוטה (שני הספרים)

במשפט אחד: דון קיחוטה האגדי, מבוגר שקרא יותר מדי ספרי אבירים, מתחרפן כליל ויוצא בלוויית נושא כליו סנצ'ו פנסה למסעות גבורה למען החלכאים, הנדכאים, וגבירתו הדמיונית דולסיניאה.

ביקורת: לא יאומן שספר בן 400 (!) שנה הוא כל כך קריא, ומבחינות רבות "פוסט-מודרניסטי".  מצחיק עד דמעות, הירואי עד אבסורד, וללא ספק ראוי למוניטין שלו כאחד מהספרים הגדולים בהיסטוריה.

ציונתן: 96

 

עמוס עוז – מיכאל שלי

במשפט אחד: חנה, סטודנטית בירושלים של שנות החמישים, פוגשת את מיכאל ונכנסת לדיכאון.

ביקורת: ספר שכנראה יגרום גם לכם להיכנס לדיכאון, אבל הסיפור האנושי והתיאורים המצוינים של התקופה שווים את זה.

ציונתן: 81

 

עמוס עוז – קופסה שחורה

במשפט אחד: אילנה בוגדת בבעלה ונכנסת להריון, הוא עובר לחו"ל, והיא מתקשה להתמודד עם הילד ועם בעלה החדש.

ביקורת: "רומן במכתבים" יוצא דופן, עם דמויות מורכבות ועלילה מדכאת כמו שעמוס עוז יודע לכתוב.

ציונתן: 78

 

פול אוסטר – הטרילוגיה הניו-יורקית

במשפט אחד: שלושה סיפורים בלשיים המתרחשים בניו-יורק ועוסקים בתפר שבין דמיון ומציאות.

ביקורת: סיפורים סולידיים, אפרוריים-משהו אך ראויים לקריאה.  אם אוסטר נחשב לאחד מהסופרים המובילים בארצות הברית בעשורים האחרונים, כנראה שהמצב של הספרות האמריקנית לא משהו.

ציונתן: 62

 

פיליפ פולמן – טרילוגיית חומריו האפלים (1) – המצפן הזהוב

במשפט אחד: ליירה בלאקווה, ילדה שובבה שחיה בקולג' אוקספורד, יוצאת להציל את חברה החטוף ובדרך נתקלת במכשפות, כדורים פורחים ודובי קוטב שיודעים לדבר.

ביקורת: ספר נהדר ומלא דמיון שמתרחש במקום שמזכיר את העולם שלנו לפני כמה מאות שנים, פרט לכך שלכל איש יש דמון (חיה שמייצגת ומלווה אותו).  שלושים העמודים של הבריחה הגדולה הם סצנת האקשן הטובה ביותר שקראתי אי פעם בספר.  אל תראו את הסרט.

ציונתן: 90

-

פיליפ פולמן – טרילוגיית חומריו האפלים (2) – הסכין המעודן

במשפט אחד: ליירה ממשיכה במסעה להציל את העולם/ות, יחד עם החברים (והאויבים) מהספר הקודם, חבר חדש בשם ויל שבא מהעולם שלנו, וגאדג'ט יותר שווה מהאלתיומטר.

ביקורת: מתחיל מרתק ונהדר לא פחות מ"המצפן הזהוב", בהמשך מאבד קצת גובה, ולקראת הסוף צונח לתהומות של שעמום וחוסר אמינות. מתאים רק למעריצים של הספר הראשון שרוצים להגיע לספר השלישי (והמצוין).

ציונתן: 68

-

פיליפ פולמן – טרילוגיית חומריו האפלים (3) – משקפת הענבר

במשפט אחד: ויל וליירה מדלגים בין העולמות, פוגשים יצורים שונים ומשונים, עוברים את התופת ויוצרים מהומת-אלוהים.

ביקורת: לאחר הפיאסקו (היחסי) של "הסכין המעודן", פיליפ פולמן מצליח לשחזר את סצנות האקשן המרהיבות והקסם המיוחד של הסדרה. ספר מרגש עד סף דמעות, נקרא בנשימה עצורה ומביא את הסדרה לגראנד-פינאלה מפואר.

ציונתן: 91

-

פרנץ ורפל – ארבעים הימים של מוסה דאג

במשפט אחד: גבריאל בגרדיאן, מהגר ארמני מצליח שחוזר לביקור מולדת עם בנו ואשתו הצרפתייה, מוצא עצמו מנהיג מרד בטורקים במהלך השואה הארמנית.

הערה: מבוסס באופן חלקי על סיפור אמיתי.

ביקורת: עמידתם האיתנה של אנשי הכפר נגד הצורר העותומני מתוארת באופן הירואי, סוחף ו"גדול מהחיים".  הספר מלא קסם וגדוש במוטיבים דתיים.  זו יצירת מופת לא מוכרת מספיק מאת סופר יהודי-גרמני, שנכתבה מעט לפני שואת היהודים וצפתה אותה במידה מסוימת.

ציונתן: 97

 

פרנץ קפקא – המשפט

במשפט אחד: האזרח יוסף ק' מואשם בפשע שאינו יודע מהו, ומגלה שהוא לחלוטין חסר אונים מול הביורוקרטיה.

ביקורת: ספר חזק ומדכא במיוחד, שלא חס לרגע על קוראיו.  מרתק במסר החברתי שלו, כתוב בצורה מעוררת התפעלות, ולא מומלץ אם אתם שוקלים התאבדות.

ציונתן: 86

 

צביקה עמית – קוד כחול

במשפט אחד: בעקבות החלטתו של ראש הממשלה לרדת מהשטחים, מבצעים מתנחלים ופעילי ימין הפיכה בישראל.

ביקורת: ספר "רם אורן" עמוס לעייפה בבגידות, תככים ומזימות. שווה קריאה אם אתם מחפשים מותחן סיסטמטי שעושה את העבודה שלו בצורה סבירה.

ציונתן: 69

-

קריסטין קנוואי – משהו יקר

במשפט אחד: ג'ו לויד, צעיר אנרכיסטי מלונדון ללא מטרה בחיים, מתאהב בלורן האטרקטיבית והאסרטיבית.

הערה: קראתי באנגלית, נקרא במקור "Precious Thing" ולא תורגם לעברית.

ביקורת: הספר המגניב ש"חוכמת הבייגלה" היה יכול להיות, כולל דמויות מאופיינות היטב ומעוררות הזדהות, כמו גם כמה רגעים קומיים בלתי נשכחים.

ציונתן: 82

-

רוברט האריס – ארץ אבות

במשפט אחד: עשרים שנה לאחר שגרמניה הנאצית ניצחה במלחמה והשתלטה על כל אירופה, מנסה קצין המשטרה הזוטר זאווייר מארץ' לפענח פרשייה מסתורית שמעורבת בה צמרת הרייך.

ביקורת: מותחן בלשי מהוקצע שמתרחש במציאות אלטרנטיבית קודרת.  מצליח לשמור על עניין לכל אורכו, אך בניגוד למה שאפשר היה לצפות, כתוב בצורה מאוד סולידית.

ציונתן: 80

 

 

5 הגדולים:

ג'. ר. ר. טולקין – שר הטבעות (כל הטרילוגיה) – 100

אלבר קאמי – הזר – 98

פרנץ ורפל – ארבעים הימים של מוסה דאג – 97

סרוואנטס – דון קיחוטה (שני הספרים) – 96

ג'ורג' אורוול – 1984 – 94