זכרונותיי מטרנסילבניה

-

יותם לין

יותם לין חושב ש-Dracula: Origin, משחק שבו רק לשכל ולסבלנות יש מקום של כבוד, הוא המשחק המאתגר של שנת 2008

Dracula: Origin הוא המשחק שיסתום לכל מי שמספיד את הקווסטים את הפה. לדעתי, זהו משחק ההרפתקה האפל, הבוגר, המרתק והמאתגר ביותר שראה אור בזמן האחרון. הוא ניחן באווירה מהפנטת, גרפיקה מרשימה, סיפור מרתק וחידות שיגרמו למבריקים שביניכם לחייך בתענוג ובסיפוק.

המשחק מפגיש שני גיבורים מיתולוגיים. מצד אחד: הרוזן הפופולרי בכל הזמנים, כובש לבבות הנשים, הדוגמן הראשי של האופנה הגותית והגיבור הלאומי של רומניה, הלא הוא הרוזן דרקולה. ומצד שני: צייד הערפדים הדרמטי, בעל פרופסורה בכל תחום אפשרי, שמרן יותר מהאפיפיור והאויב המושבע של דרקולה, הלא הוא פרופסור אברהם ואן הלסינג.

ב-Dracula: Origin נשחק בתור ואן הלסינג (שגולם בקולנוע בין היתר על ידי יו ג'קמן). דרקולה מגיע ללונדון, וזומם לפגוע בכל אלה שיקרים לליבו של הפרופסור. אך הפרופסור לא יושב בחיבוק ידיים, ויוצא למסע ציד בעקבותיו של הרוזן האפל. במשך המסע, נגלה "עובדות" היסטוריות אודות עולם הערפדים, נחשוף אט-אט את מזימותיו של דרקולה, נגיע למקומות שונים בעולם ונפגוש דמויות הזויות ומרתקות. על הדרך, כמובן שניתקל בעשרות פאזלים וחידות שיש לפתור בכדי להתקדם בעלילה האפלה של המשחק.

ניתן להתרשם מהעבודה הסיזיפית והמוצלחת שבוצעה על ידי המפתחים. הגרפיקה אמנם לא מרשימה כמו במשחקי אקשן למיניהם, אך בשביל משחק הרפתקה היא בהחלט עושה את העבודה. הדגש על בחירת צבעים המאפיינים מקום מסוים ותיאור הפרטים הקטנים ביותר מעורר הערצה. למשל, אם אנחנו בביתה של גבירה מהמעמד הגבוה, יאפיינו את רוב החפצים בבית צבעים בהירים כגון תכלת, לבן וכסף, והקווים הכלליים יהיו עגולים ונעימים יותר. לעומת זאת, אם אנחנו בשוק במצרים, יאפיינו את האזור צבעים גסים וחמים יותר כגון חום, כתום, שחור וזהב, והקווים הכלליים יהיו מרובעים וגסים יותר. כל החפצים במשחק: כדים, שולחנות, שטיחים וכדומה, נראים נפלא על המסך. אף חפץ לא נוצר ללא מחשבה תחילה, כל חפץ מתאים למעמד, לאווירה ולמקום: אם זה שטיח בצבע תכלת ועליו טבועות צורות מעוגלות בצבע לבן, ואם זו תיבת עץ בצבעי שחור וחום עם חריטות גסות. תשומת הלב הזו לפרטים הקטנים ביותר הופכת את האווירה שהמשחק מנסה לשדר לריאליסטית.

הסאונד של המשחק גם הוא מצוין. הדיבוב של ואן הלסינג מקצועי מאוד וגם רוב הדמויות האחרות זוכות לדיבוב סביר ומעלה. לצערי, המדובבים לא תמיד נשמעים אמינים כל כך, אבל אולי "החמרתי" איתם מכיוון שבחנתי כל דיבוב ודיבוב בשביל הביקורת. ייתכן שמי שישחק את המשחק באופן רציף לא ישים לב לכך.

המוסיקה של המשחק לוקה מעט בחסר. עבור כל אזור במשחק הלחינו נעימה נפרדת המאפיינת אותו. לדוגמה, את הטירה בטרנסילבניה מלווה נעימה המבוססת על כלי מיתר חורקים וצלילי פסנתר עולים ויורדים. השוק במצרים מאופיין בכלי הקשה ופריטה ממדינות ערב, וכן הלאה. אך עבור כל אזור, המלודיה מתנגנת שוב ושוב ללא שינוי, ובשלב מסוים מתחילה כבר להציק, ובמשחקי הרפתקה כידוע הסבלנות והריכוז חשובים לאין ערוך. אבל שלא תבינו לא נכון – המוזיקה משפרת פלאים את חווית המשחק והיא אחד מההיבטים המוצלחים שלו. פשוט יש לכוון בהתאם את הווליום של מוזיקת הרקע, כך שהיא לא תתחיל להפריע.

השליטה במשחק נוחה מאוד. אחרי הכל זהו קווסט בסגנון הקלאסי, כך שכל מה שצריך זה בסך הכול עכבר עובד. אך המפתחים "הגדילו ראש", ובעזרת לחיצה על מקש הרווח במקלדת תוכלו "להאיר" את כל החפצים השימושיים הנמצאים במסך – וזו בהחלט תוספת מבורכת שתקל עליכם משמעותית. כל שיחה, חפץ ופיסת מידע שנמצא כשימושיים, יישמרו עבורנו בארכיון מיוחד ומסודר, שאליו נוכל להיכנס בכל שלב במשחק. כך נוכל ביתר קלות לדלות רמזים ורעיונות מדברים שנאמרו במהלך המשחק ומפיסות מידע שנאסוף בדרך.

לז'אנר משחקי ההרפתקה יש בעיות ידועות: הם דורשים המון סבלנות בעידן שבו לאף אחד אין אותה, כבר שנים שהם לא נמצאים בחוד החנית הטכנולוגית, יש להם קהל מעריצים יחסית קטן ומבוגר, ולרוב לא משחקים בהם יותר מפעם אחת. כך, שבכדי שקווסט יהיה מוצלח הוא זקוק לסיפור טוב במיוחד ולחידות מאתגרות ומרתקות.

הסיפור עצמו מושתת באופן רופף על "דרקולה", הספר שפרסם ברם סטוקר בשנת 1897. הספר בנוי מאוסף של מכתבים, קטעי יומן וכתבות מעיתונים מקומיים שמתארים את מעלליו של דרקולה ושל נתיניו. עלילת המשחק, למרות שכאמור אינה זהה לזו שמסופרת בספר, מבוססת על אותן דמויות ראשיות, וגם בה נמצא המון מכתבים, קטעי עיתון ויומנים שיתארו לנו לא מעט אודות ההיסטוריה והדמויות. העלילה הלינארית היא מספיק חזקה וסוחפת בכדי לדרבן את השחקן להמשיך הלאה ולנסות ולגלות מה קורה בהמשך.

כמו בכל משחק הרפתקה, גם ב-Dracula: Origin נצטרך לאסוף חפצים שונים ולהשתמש בהם בכדי לפתור בעיות מסוימות. לשמחתי הרבה, שימוש בחפצים הנכונים נובע לרוב מהגיון בריא ולאו דווקא מאיזו גחמה מוזרה של היוצרים. כך שתוכלו להתקדם במשחק עם חשיבה הגיונית, ומבלי להיתקע יותר מדי זמן על שטויות.

החידות במשחק הן החלק המאתגר והכיפי, והסיבה האמיתית שבזכותה התלהבתי כל כך מהמשחק. ישנן המון חידות, חלקן קשות מאוד וחלקן קלות למדי. היוצרים השתדלו שהן יהיו קשורות בסיפור, ולא גיבשו אותן סתם בכדי להוסיף אתגר. לדוגמה, במצרים נצטרך לתרגם מכתב שנכתב בשפת החרטומים. דוגמה אחרת: כדי לדעת היכן מסתתר דרקולה נצטרך לסמן על מפה, לפי ידיעות בעיתון, את האזורים שבהם הוא ביצע את זממו והנתיבים שבהם הוא בחר לנוע, ובכך למצוא את מקום המסתור שלו.

חלק מהחידות מסובכות עד כדי כך שתמצאו את עצמכם שוקדים שעות ארוכות אל תוך הלילה רק בכדי להבין איך בכלל מנגנון החידה פועל, וזאת עוד לפני שהתחלתם בכלל לפתור את החידה עצמה. כך שמומלץ להצטייד בדפדפת, בעט ובהרבה סבלנות במהלך המשחק.

Dracula: Origin הוא כל מה שמעריצי הז'אנר חיכו לו כל כך הרבה זמן. המשחק אינו מתאים לכל אחד, אלא בעיקר לשחקני קווסטים ותיקים שמחפשים אתגרים חדשים וקשים. יש בו את כל המוטיבים הקלאסיים שמאפיינים משחקי הרפתקה טובים, והוא מספק חווית משחק מאתגרת ובוגרת.

חזרה למאמרים

חזרה לדף הבית