הסימפוניה הבלתי גמורה

-

יונתן ילון

Gothic 3 הוא כנראה אחד ממשחקי התפקידים הטובים בכל הזמנים, וללא ספק אחד מהמשחקים מלאי הבאגים בכל הזמנים

סדרת Gothic, שמשחקה הראשון יצא בשנת 2001, היא סדרת משחקי תפקידים תלת-מימדית מגוף שלישי לשחקן היחיד (בדומה ל-The Elder Scrolls / Oblivion), המתרחשת בעולם פנטזיה ימי-ביניימי עתיר אורקים ושאר מפלצות.  על אף שבהחלט לא מדובר בקווסטים במובן המסורתי של המילה, למשחקי הסדרה יש מאפיינים מרכזיים של קווסטים: עלילות מושקעות ורבות טוויסטים, שיחות תכופות עם אופציות דיאלוג שונות בסגנון LucasArts, איסוף חפצים ופתרון בעיות.

שני המשחקים הראשונים בסדרה, שהציגו את מאבקו של זר ללא שם לחופש – קודם לו ואחר כך לסביבתו – הציבו סטנדרטים הפקתיים ועלילתיים שלא ראיתי עד כה במשחקי תפקידים (בהנחה שלא מקטלגים את Quest for Glory כסדרת תפקידים).  לפני ששיחקתי במשחק השלישי, שיצא בשנת 2006, חשבתי שמכאן אפשר רק לרדת.  ובכן, טעיתי!

לאחר שהזר וחבריו עזבו את האי קוריניס, שבשטחו התרחשו שני המשחקים הראשונים, מגיעה החבורה ליבשת המרכזית.  למרבה הצער, הם מגלים במהרה שבני האדם הפסידו במלחמה ארוכת השנים נגד האורקים, והפכו לעבדים אומללים או למורדים שמתחבאים ביערות.  סצינת הפתיחה המלהיבה של המשחק, שבה משחרר הזר יחד עם חבריו כפר של בני אדם משעבוד האורקים, נותנת מייד את ההרגשה ש"עד עכשיו התעסקנו בזוטות, ועכשיו מתחיל הדבר האמיתי".

הדבר הבולט ביותר במשחק, בדומה למשחקים הקודמים בסדרה, היא הקלות הבלתי נסבלת "להישאב" לתוכו.  האמינות הפנימית, הסביבות המפורטות והשטחים העצומים שניתן לשוטט בהם (משהו כמו שעת ריצה מקצה אחד של העולם לקצה השני) יוצרים מציאות אלטרנטיבית מרשימה במיוחד.  על אף שמשך המשחק מושפע מאוד מההחלטות שמקבל השחקן, ניתן לקבוע שהמשחק ארוך כאורך הגלות, ולקח לי שנה (עם הפסקה מכובדת באמצע) לסיים אותו.

המאפיינים הנזכרים לעיל יוצרים הזדהות חזקה במיוחד עם הגיבור, וחיבור עז לעולם האותנטי של המשחק.  במהלך המשחק פוגש הזר מאות דמויות, כולל מרבית הדמויות המרכזיות מהמשחקים הקודמים (אם כי לא חשוב לשחק בהם לפני שמשחקים בו), מה שיוצר חוויית משחק עשירה, מספקת ומתגמלת לאורך זמן.  הקשר לדמויות והחוויה הרגשית מקבלים אצלי ציון 97.

ל-Gothic 3 יש עלילת פנטזיה סולידית ומשכנעת, המאפשרת לשחקן להכריע בין הצטרפות לכוחות בני האדם המורדים (מה שכמובן עשיתי כאדם מוסרי החרד לגורל האנושות), שיתוף פעולה עם הכובשים האורקים ובני בריתם, או איזון בין השניים.  הבחירות של השחקן משפיעות באופן ניכר על התפתחות העלילה, אך בשלב יחסית מתקדם יש אפשרות להחליף נאמנות לצד אחר (בהנחה שלא ביצעתם פעולות בלתי הפיכות דוגמת רצח אחד המנהיגים).  הנאמנות היא לא רק כלפי המורדים או האורקים, אלא גם כלפי האלים שמייצגים אותם ("אינוס" ו"בליאר" בהתאמה).

בדומה למשחקים הקודמים בסדרה, גם בזה יש כמה צירי עלילה מרכזיים, שחלק מההתקדמות בהם תלויה בהשלמת משימות צדדיות, המבוצעות בעיקר לשיפור המוניטין (Reputation) של הגיבור בקרב הקבוצות השונות.  המשימות הללו, סוג של מיני-קווסטים, נחלקות לכמה סוגים: משימות קרב או התנקשות, משימות שכנוע או העברת מסרים, משימות השגת חפצים וסחר חליפין, ומשימות ליווי וליקוט שונות (הסוג הפחות אהוב עליי).  אין צורך לבצע את כל המשימות, אך באופן אישי העדפתי להשלים כמעט את כולן.

על אף שפוגשים מאות דמויות במהלך המשחק, יש בו מעט מאוד דמויות נשיות, וגם הן משחקות תפקידים שוליים לחלוטין.  הדבר לא גורע מהרמה הגבוהה של העלילה, אך עדיין, מוזר מאוד שבעולם הגותי יש אישה אחת על כל עשרים גברים.

למשחק יש שלושה סיומים אלטרנטיביים בהתאם לבחירות הנעשות בשלביו המאוחרים.  בתור מי שחזה בשלושתם, אני חייב לציין שהם דומים זה לזה באופן מחשיד, ומעט נמהרים מדי.  עם זאת, הם מסכמים את המשחק באופן סביר בהחלט, ולא מפחיתים מהמורכבות של העלילה הנהדרת, ומהעניין הרב והמתמשך שהיא יוצרת.  ציון העלילה: 93.

ממבט ראשון התרשמתי שהגרפיקה של המשחק אינה מציגה שיפור לעומת המשחקים הקודמים בסדרה, אך בהמשך נחשפתי לעושר הרב של נופי המשחק ולמרחבים האדירים.  העולם של Gothic 3 משתרע על שטח גדול פי ארבעה מהעולם של Gothic 2, שהיה עצום בפני עצמו.  היבשת שבה מתרחש המשחק כוללת שלוש ארצות מרכזיות: מירטאנה, ארץ "אירופית" בסגנון של המשחקים הקודמים, עם עמקים רחבי ידיים, נחלים ויערות; ואראנט, ארץ "ים תיכונית" עם מדברים אינסופיים, נווי מדבר וגברים בגלביות עם שמות ערביים (וגם לטיניים משום מה) שנקראים ה"חאשישין"; ונורדמאר, ארץ הררית, מושלגת וקשה לניווט.  כל אחת מהארצות כוללת נופים ייחודיים ורבי רושם, דבר המספק גיוון ויזואלי לשחקן, כמו גם סוגים רבים של חיות, מפלצות ודמויות.  הגרפיקה משחקת תפקיד חשוב ב"ריאליסטיות" של המשחק, כאשר בכל רגע נתון יכול השחקן לחזות באנשים הולכים ממקום למקום, מים זורמים, ענפים נעים ברוח, וכן אפקטים ויזואליים כמו גשם, אור שמש, סופות חול וקסמים שונים.  בתנועה במשחק יש "גליצ'ים" גרפיים כאלה ואחרים, אך באופן נדיר יחסית, וכזה שלא ממש מעיב על החוויה הססגונית.  גרפיקה: 93.

הפסקול של המשחק הוא יצירת מופת.  רובו מורכב מקטעים תזמורתיים דרמטיים המזכירים את פסי הקול של סרטי "שר הטבעות".  הנעימות השונות הולמות את האזורים והמצבים שבהם נתקל הגיבור לאורך הדרך, ומשדרגות משמעותית את חוויית המשחק.  חלק מהמנגינות תשמענה מוכרות לאלה ששיחקו בשני המשחקים הראשונים (במיוחד נעימת הנושא של הסדרה המבוצעת בגרסה אחרת), וגם שחקנים חדשים לא ישכחו אותן במהרה.  הדיבוב של הדמויות הוא מקצועי לעילא ולעילא, החל מהדיבוב של הדמות הראשית וכלה בדמויות השוליות ביותר.  קול: 97.

כמה חבל שאני לא יכול לסיים כאן את הביקורת, עם ציון נהדר של 95.  למרבה הצער, האיכויות הנדירות שניתן למצוא במשחק מטשטשות על ידי שורה אינסופית של בעיות טכניות בלתי נסלחות, שנגרמו כנראה בגלל לחץ לא סביר מצד המפיצה לשחרר את המשחק, וחוסר אסרטיביות בוטה מצד המפתחים.

כאשר המשחק יצא, רוב השחקנים לא היו יכולים כלל לשחק בו, הן בגלל דרישות מערכת גבוהות במיוחד, והן בגלל כמות עצומה של באגים חמורים.  נראה כאילו המשחק פשוט שוחרר לשוק חצי שנה לפני שפיתוחו הושלם, לפני שלב בדיקות הביתא.  בעיות אלה גררו ביקורות מעורבות כלפי המשחק, ושחרור היסטרי של פאטצ'ים מצד המפתחים כדי שהוא יהיה בכלל "שחיק".  האחרון שבהם (1.12), שיצא כמה חודשים לאחר שחרור המשחק, אמנם תיקן חלק גדול מהבעיות, אך לא שינה לחלוטין את העובדה שמדובר במוצר לא גמור, שקשה לשחק בו באופן רציף.

היכולות של המחשב שלי (אינטל עם ליבה כפולה במהירות של שלוש ג'יגה-הרץ, עם ג'יגה זכרון וכרטיס מסך סביר) נחשבו בינוניות ומעלה בשנת 2006 שבמהלכה יצא המשחק, ועדיין המשחק שבק חיים כל 30-45 דקות.  המשחק קרטע במקרה הטוב ונתקע במקרה הרע, בעיקר בזמן ריצה ובעת שיגור (Teleport) ממקום למקום.  זאת "עז" רצינית כאשר מדובר על עשרות אם לא מאות שעות משחק, גם לאור זמני טעינת המשחקים השמורים שאינם קצרים במיוחד.  יש לציין ששיחקתי עם ההגדרות הגרפיות הנמוכות ביותר שמאפשר המשחק.

בנוסף על כך, המשחק עתיר באגים שלא קשורים בהכרח בביצועי המערכת: "הליכה לאיבוד" לעיתים קרובות כאשר עוקבים אחרי דמות מסוימת או שהיא עוקבת אחריך, שורות שלא דובבו עקב תרגום לא שלם של המשחק מגרמנית לאנגלית, בעיות פוקוס של המצלמה וגליצ'ים גרפיים אחרים.

כאשר לא לוקחים את הבעיות הלא פשוטות הללו בחשבון, השליטה הגיבור דווקא נוחה יחסית.  ההתקדמות מתבצעת במקביל על ידי מקשי ה-WASD והעכבר.  ממשק הלחימה מתבסס על לחיצות שונות על העכבר, כאשר ניתן להחליף כלי נשק וקסמים בלחיצה על המקלדת.  ניתן לקבוע רמות קושי שונות לקרבות, אם כי בתור מישהו שלא אוהב "למות" במשחקים, עברתי בשלב מוקדם יחסית ל-God Mode, דבר שלא הפחית את הנאתי מהקרבות ואפשר לי להתמקד יותר בעלילה עצמה מאשר במאמצי הישרדות.  לצ'יטים, מפות, פתרון ומידע מקיף על המשחק, אני מציע לכם לבקר באתר המצוין הזה.  שליטה: 50.

אם מתעלמים משלל הבעיות הטכניות, Gothic 3 מצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולהתעלות על שני משחקי הסדרה שקדמו לו.  אך כאמור, כדי להתעלם מהן תידרשו למחשב חזק ולסבלנות ברזל.  למרות זאת, אני ממליץ בחום לכל חובב משחקי תפקידים או קווסטים לשחק בו, כמו גם בשני המשחקים הראשונים.  ציון סופי: 86.

חזרה למאמרים

חזרה לדף הבית