במשפט אחד:

אלכסנדר פורטנוי, יהודי אמריקני מתוסבך, מתלונן בפני הפסיכולוג שלו על אמו הפולנייה מהגיהנום והרפתקאותיו המיניות הביזאריות.

ביקורת:

כשהתחלתי לקרוא את הספר, הרגשתי שניצב בפניי אחד מהספרים המצחיקים ביותר שאי פעם אקרא. עם זאת, בהמשך הקריאה התמעטו הצחקוקים הבלתי נשלטים, והספר הפך לחד-מימדי, היסטרי ומעייף, ממש כמו הגיבור ומשפחתו.

כדי שתבינו למה אני מתכוון, הנה קצת סטטיסטיקות בחסות המהדורה הדיגיטלית של הספר: יש בו 1,734 סימני קריאה (!) – שזה אומר סימן קריאה בכל שניים או שלושה משפטים. הוא עמוס (כמעט תמיד בלי הצדקה קומית) בביטויים גסים: המילה "מזדיין" מופיעה בספר על הטיותיה השונות פאקינג 78 פעמים, המילה "זונה" על כינוייה השונים 50 פעמים, המילה "חרא" 49 פעמים, המילה "כוס" 47 פעמים והמילה "זין" 23 פעמים. הספר אמנם שנון ואף מבריק לפרקים, אבל הוא ברובו מיותר.

הערה:

קראתי באנגלית, הספר נקרא במקור Portnoy's Complaint ותורגם לעברית.

ציונתן:

(ככה-ככה)

שתפו את הביקורת עם חבריכם!