במשפט אחד:
גבריאל בגרדיאן, מהגר ארמני מצליח שחוזר לביקור מולדת עם בנו ואשתו הצרפתייה, מוצא עצמו מנהיג מרד בטורקים במהלך השואה הארמנית.
ביקורת:
עמידתם האיתנה של אנשי הכפר נגד הצורר העותומני מתוארת באופן הירואי, סוחף ו"גדול מהחיים". הספר מלא קסם וגדוש במוטיבים דתיים. זו יצירת מופת לא מוכרת מספיק מאת סופר יהודי-גרמני, שנכתבה שנים ספורות לפני שואת היהודים וצפתה אותה במידה מסוימת.
הערה:
מבוסס באופן חלקי על סיפור אמיתי.
ציונתן:
(יצירת מופת)
היום, ה-24 באפריל, הוא יום הזיכרון הבינלאומי לרצח העם הארמני. היום שוב אני חושב על חלום ישן: להביא אל הבמה את "ארבעים הימים של מוסה דאג". זה אחד הספרים הטובים ביותר בכלל שקראתי מימיי, וקראתי כמה וכמה ספרים. הוא נר זיכרון עוצמתי מאין כמוהו לשואה הארמנית, והיה נר לרגלי יהודים רבים בזמן השואה. מרדכי טננבאום, אחד המנהיגים של מרד גטו וילנה, כתב: "נשאר לנו רק דבר אחד: לארגן התנגדות קולקטיבית בגטו, בכל מחיר. הגטו הוא ה"מוסה דאג" שלנו." עם צאתו לאור של הרומן הוא אמור היה להפוך לסרט עם קלארק גייבל בתפקיד הראשי, אבל בלחץ תורכי ההפקה בוטלה. מאז ועד היום, כל פעם שרוצים לעשות סרט על-פי הרומן, כמו במקרה, כשרצה לעשות זאת שוב מל ברוקס, מופעל לחץ תורכי רציני ביותר נגד הפרויקט. החלום שלי הוא לגייס מספיק כסף ואנשים, ולהביא את הרומן לבמה בישראל. אבל למי יש גם ביצים וגם כסף?