במשפט אחד:

גרסת פרוזה לאפוס המיתולוגי אודות גלגמש, המלך השוּמֶרי השאפתן שקרא תיגר על המוות.

ביקורת:

סילברברג לקח יצירה בת 4,000 שנים והפך אותה לרומן פנטזיה רענן ומרתק. לפעמים קשה להזדהות עם גלגמש כי איך להגיד, הוא אולי קצת עף על עצמו, אבל המסע העל-זמני ומלא התהפוכות שלו הוא בהחלט אחד ששווה לצאת אליו.

הערות:

לקחתי את הספר מהספרייה, קשה מאוד להשיג אותו בדרך אחרת בארץ ואפילו בחו"ל.

ציונתן:

(יותר מבסדר)

שתפו את הביקורת עם חבריכם!