במשפט אחד:
סיפור קורותיהם של שלושה חברים בתל אביב של שנות השבעים.
ביקורת:
לאחר קריאת הרומן אני יכול להבין כיצד נהפך לאחד מהמוערכים ביותר בתולדות הספרות הישראלית, אך גם כיצד נדחה בידי המו"ל הראשון שאליו נשלח. יש כאן פסיפס מרהיב של דמויות שמרתק לעקוב אחריהן (בעיקר צזאר והרפתקאותיו המיניות, אם יורשה לי) ואחר התקופה שמתוארת בספר. מצד שני, קשה היה לקלוט את כל ההתרחשויות בהיעדרן של עלילה לינארית או חלוקה לפסקאות. הספר נמשך ונמשך, בלי רצף קוהרנטי ובלי אוויר לנשימה, ומדובר באתגר תובעני עבור הקורא המודרני – אם כי כדאי.
ציונתן:
(יותר מבסדר)